"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד" - מדוע, אם כן, המילה אלוקים היא בלשון רבים?
לאלה מאיתנו, שקראו את התנ״ך, בוודאי זכורה ההיתקלות הראשונה, כבר בהתחלה, בדבר תמוה ומסקרן - בפסוק הפותח את ספר בראשית, אנו קוראים: ״בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ:״ אלוהים - מילה ברבים ולא ביחיד. יחד עם זאת, הפועל אחריה הוא ברא - בלשון יחיד. מההתחלה, מילה בצורת הרבים נוהגת כאילו משמעותה יחיד, סיבה מספקת עבור כל קורא לעצור ולתהות.
צורת הרבים כשמדובר באלוהים מופיעה באופן ברור עוד יותר בספר בראשית פרק א׳ פס׳ כ"ו:
