יכול להיות שהצלחתם להסתיר את המעשים שלכם מבן/בת הזוג, מההורים, מהחברים או מעמיתים לעבודה. כלפי חוץ, המוניטין שלכם נשאר מושלם. ובכל זאת, למרות שהצלחתם לשמור על הסוד מכולם, אתם עדיין נשארים ערים מאוחר בלילה, מוטרדים מאוד ממה שעשיתם.
למה זה קורה? אם אף אחד אחר לא יודע, למה אתם לא יכולים פשוט ליהנות מהסוד שלכם?
זה בגלל שאתם לא יכולים להסתתר מעצמכם.
המצפון שלכם הוא "בית דין" מובנה שאי אפשר לברוח ממנו. באותו בית דין פנימי, אתם משמשים בו-זמנית כמושבעים, כנתבעים, כתובעים וכשופטים.
הקול שאי אפשר להשתיק
רבים חווים את זה, במיוחד כשהם לבד עם המחשבות הללו, והם שונאים את זה. זה דוחף אותם לחפש הסחות דעת ובידור. בזמן שאנחנו מדברים, מיליוני בני אדם נמצאים עם הסמארטפונים שלהם – אולי אתם קוראים את זה מאחד כזה עכשיו. אנשים מפטפטים עם חברים או זרים, גוללים בלי סוף, משחקים במשחקים חסרי תועלת, צופים בסרטונים קצרים – הכל כדי להימנע מלהיות לבד עם אותו קול קטן בפנים, שמזכיר להם את מה שהם עשו. בני אדם נוטים לצרוך אלכוהול וחומרים אחרים כדי להשכיח את המאבק הפנימי הזה. הצורך שלנו לברוח מעצמנו מסביר, לפחות בחלקו, מדוע כל כך הרבה אנשים מתמכרים לסמים, חוקיים ולא חוקיים כאחד.
הקול הפנימי הזה הוא, כמובן, המצפון שלנו. הוא לא איזו טעות של הטבע או תוצר לוואי של אבולוציה. התורה מספרת לנו שהקב״ה ברא את האדם בצלמו, העניק לו ידע, צדק וקדושה, והציב אותו מעל כל היצורים האחרים (בראשית א': כ"ז). ובכל זאת, בגלל החטא, איבדנו את צדקתנו המקורית. ה׳ הכריז על דור נח:
מלכים א', ח': מ"ו
"כִּי רַעָה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו': ה'). והכתוב מסכם בפשטות: "כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא"
מהו המצפון, מהיכן הוא מגיע?
ובכל זאת, גם בהיותנו חוטאים ומגורשים מגן עדן, ה׳ לא השאיר אותנו ללא עדות בתוכנו לקדושתו. הוא הציב מצפון בתוך כל אדם – שופט שחי בפנים, מביא את החטא לתודעה ומעיד שאנחנו אחראים לפניו. דוד המלך הכיר את המשקל הזה מקרוב. הוא כתב: "כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם. כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ" (תהלים ל"ב: ג'-ד'). ושוב: "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נ"א: ג'). המצפון הוא הקול של ה׳ בתוכנו שמסתנכרן עם דבר ה׳ המוכרז מבחוץ.
אין אתאיסטים אמיתיים
לעומקו של עניין, זו הסיבה שאין אדם שהוא באמת אתאיסט: דוד כתב: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים" (תהלים י"ד: א'). זה משהו שאדם רק אומר לעצמו כדי להשתיק את קולו של ה׳ בבריאה, בכתובים ובמצפון שלו עצמו – אבל הוא יודע בפנים שזה לא נכון. אם המצפון שלכם מזכיר לכם את החטאים שלכם, אל תנסו להסביר את זה עם פסיכולוגיה מודרנית, פסיכיאטריה או חשיבה חיובית. שום תיאוריה אבולוציונית לא יכולה להסביר את המצפון; שום בידור לא יכול לדרוס אותו לנצח; שום חומר כימי לא יכול להזיז אותו לצמיתות. הוא תמיד יחזור. אנחנו עלולים לפצוע את המצפון שלנו עד שהוא כבר לא יתפקד כמו שצריך – אבל זה כמו לתלוש גלאי עשן כי אנחנו לא יכולים לסבול את הצליל שלו. המצפון שלנו הוא האזעקה שה׳ הציב בתוכנו, המזהיר אותנו כשמתקרב המשפט.
האנך לפיו נשפט
התורה עצמה מראה לנו את האנך לפיו נשפט. ה׳ נתן לישראל את תורתו בסיני – עשרת הדיברות (שמות כ': ג'-י"ז) ואת כל התורה הנובעת מהן. המצוות האלו לא רק מנהלות פעולות כלפי חוץ. הן חודרות ללב. חטא הכעס למשל, הוא זרע הרצח; מבט התאווה הוא ניאוף בלב. ביצענו חטאים כאלו בליבנו, כי הרי בכל פעם שאנו שונאים מישהו בצורה לא צודקת, אנו מבצעים רצח בליבנו; בכל פעם שאנו מסתכלים על אישה בתאווה, אנו מבצעים ניאוף בליבנו, וכן הלאה… הנביא ירמיהו הכריז: "עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֹשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ?" (ירמיהו י"ז: ט'). והנביא ישעיהו, בשם כל ישראל, התוודה: "וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ" (ישעיהו ס"ד: ה').
הנה המסקנה שאליה רוצה מצפוננו להגיע : אל מול הקב״ה, לאף אחד מאיתנו אין את ההצדקה הנדרשת. אף לא לאחד. דוד המלך, איש כלבבו של אלוקים, התחנן:
תהלים קמ"ג: ב'
"וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי"
ה׳ לא השאיר אותנו רק עם פסק דין
אבל ה׳ לא השאיר אותנו רק עם פסק דין. הוא סיפק תשובה:
הנביא ישעיהו חזה עבד שיישא בעוון העם, ייפצע עבור פשעיהם, ודרך סבלו רבים יוצדקו. קראו את ישעיהו נ"ג לאט, ועם יד על הלב, שאלו את המצפון שלכם אם הוא לא מזהה את מי שמתואר שם:
ישעיהו פרק נ״ג
״מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל־מִי נִגְלָתָה. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה--לֹא־תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא־מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. וַיִּתֵּן אֶת־רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת־עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא־חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי--אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע--בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲוֺנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל. לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת־פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.״
התשובה שתמיד הייתה טמונה במצפונך
העבד הזה הוא ישוע מנצרת, המשיח של ישראל. הוא זה שישעיהו כתב עליו. הוא חי ללא אלימות וללא מרמה. הוא בוזה ונדחה, נמנה בין הפושעים במותו, נקבר בקבר עשירים וביום השלישי קם לתחייה. הוא הקורבן עבור חטאינו בחזון ישעיהו – שדרכו ה׳ מצדיק רבים. לא על בסיס המעשים שלהם, אלא על בסיס מעשיו שלו.
אם מצפונך מרשיע אותך – והוא עושה זאת לעיתים קרובות, הוא אומר לך את האמת – התשובה היא לא להשתיק אותו, לשלול אותו, או להסיח את דעתך ממנו, אלא חרטה וחזרה בתשובה: חזור בך מחטאיך ופנה לישוע המשיח שנשא את עוון ישראל, כדי שיהיה לך שלום עם ה׳.
עוד כתב ישעיהו, במילים שהמשיח עצמו תבע כמשימה שלו (ישעיהו ס"א: א'-ג'): "רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ. לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה, וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים. לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה; וְקֻרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר".
בית הדין האלוהי בלב האנושי
הברית החדשה ממשיכה ומסבירה איך המצפון עובד בתוכנו ואיך מחשבותנו פועלות כבית דין, מאשימות או מגנות עלינו. אגרת אל רומים ב': י"ב-ט"ז: "כִּי כָּל־אֲשֶׁר חָטְאוּ בְּלֹא תוֹרָה גַּם יֹאבְדוּ בְּלֹא תוֹרָה, וְכָל־אֲשֶׁר חָטְאוּ בְּתוֹרָה יִשָּׁפְטוּ בַּתּוֹרָה. כִּי לֹא שֹׁמְעֵי הַתּוֹרָה צַדִּיקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי עֹשֵׂי הַתּוֹרָה הֵם יֻצְדָּקוּ. כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם תּוֹרָה, בְּטִבְעָם אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם תּוֹרָה הֵם לְעַצְמָם תּוֹרָה. הֵם מַרְאִים אֶת־פֹּעַל הַתּוֹרָה כָּתוּב בְּלִבָּם בְּהָעִיד עֲלֵיהֶם מַצְפּוּנָם וּבְמַחְשְׁבוֹתָם הַמְקַטְרְגוֹת אוֹ הַמְלַמְּדוֹת זְכוּת זֶה אֶת־זֶה, בְּיוֹם אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים אֶת־סִתְרֵי בְנֵי־הָאָדָם עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כְּבִשׂוֹרָתִי".
אנחנו רואים דוגמה חיה לבית דין פנימי זה בחייו של פליקס, שליט ששאול הטיף לו
מעשי השליחים כ"ד: כ"ד-כ"ה
"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֹא פִלִיקְס וְאִתּוֹ דְּרוּסִילָּה אִשְׁתּוֹ וְהִיא יְהוּדִיָּה, וַיִּשְׁלַח לִקְרֹא אֶת־פָּאוּלוֹס וַיִּשְׁמַע מִפִּיהוּ עַל־הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. וַיְדַבֵּר פָּאוּלוֹס עַל־הַצְּדָקָה וְעַל־הַצְנִיעוּת וְעַל־הַמִּשְׁפָּט הֶעָתִיד לָבֹא, וַיִּפְחַד פִּילִיקְס וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לֵךְ בָּעֵת הַזֹּאת, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה לִי פְנַאי אֶקְרָא לָךְ"
פליקס פחד כי מצפונו הטריד אותו. הוא הבין מדבריו של שאול, שהוא עצמו יצטרך לתת יום אחד דין וחשבון לפני הקב״ה, ושנכון לרגע זה הוא עומד אשם לפניו.
כוחה החודר של האמת
כמו פליקס, אנשים רבים מנסים לברוח או לדחות את ההתמודדות עם האמת. הפחד הזה קורה בגלל שהכתוב בתנ״ך מתואם עם הקול הפנימי שלנו. דבר ה׳ חושף כל דבר שאנחנו מנסים להסתיר, מסיר את ההגנות שלנו עד שאנחנו עומדים שקופים לחלוטין לפני הבורא: "כִּי דְבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפָעִיל וְחַד מִכָּל חֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד־לְמַפְרִיד בֵּין נֶפֶשׁ וְרוּחַ, בֵּין פְּרָקִים וּמֹחַ, וּבֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנֹתָיו" (עברים ד': י"ב).
אבל יש תקווה.
מצפון שקט ושלום עם ה׳
ישוע, ביודעו שאנחנו חוטאים, עדיין מת בעבורנו, העם היקר לליבו. הוא מקבל בברכה את כל מי שמתייאש מחוסר הצדקה של עצמו, ומבין את הצורך שלו בצדקת המשיח.
הלוואי וישבר ליבך על חטאיך ותקבל בשמחה את הבשורה הטובה שחזו נביאי ישראל – שה׳ עצמו סיפק את ההצדקה והקדושה שחסרה לך, בדמות עבדו. בטח בישוע המשיח, וקבל את הדבר שעליו התפלל דוד, אשר הובטח לנו בדברי ישעיהו : מצפון שקט, שלום עם ה׳, ונפש מצפה בחדווה לחיי נצח בנוכחותו.
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך
