כאשר אנו מציינים בישראל מדי שנה את יום השואה ואת יום הזיכרון, מתבהרת לנו החשיבות של שימור הזיכרון. חשוב שנזכור בימים אלה לא רק את מעשיהם של בני האדם במהלך ההיסטוריה, אלא גם את מעשיו של הקב"ה. אנו זוכרים לא רק את אלה שחיו לפנינו, אלא גם את הקב״ה שברא אותנו.
׳לזכור׳ הוא דבר חשוב בתורה. אך יותר מאשר את משה רבנו, היה על בני ישראל לזכור את הקב״ה ומעשיו.
בספר דברים פרק ח׳ פס׳ י"א-י"ח כתוב:
דברים פרק ח׳ פס׳ י"א-י"ח
״יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים--לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם, בְּרָאשֵׁיכֶם. וַתַּעֲנוּ, אֹתִי; וַתֹּאמְרוּ, טוֹב-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים, עֲלֵיכֶם: שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים, לְשִׁבְטֵיכֶם. טז וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן--לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.״
בעוד שטבעי ואף רצוי לזכור את קרובינו שנפטרו, עלינו לזכור יותר מכך את הקב״ה, אשר כרת ברית עם אבותינו לפני שנים רבות. בנקודת זמן זו באופן טבעי יהודים ישראלים יאמרו: ״אבל אני מכבד את הקב״ה בשמירת המועדים כל שנה!״
אך האם החברה הישראלית, באופן כללי, מכבדת את הקב״ה בשמירת המועדים באופן בו הוא רוצה?
אל לנו לעבוד את הקב״ה רק באמצעות טקסים, במיוחד לא אלה שאנו שומרים כמעט מתוך הרגל בלבד. במקום זאת עלינו לעבוד אותו ולשמר את זיכרונו לפי מצוותיו.
אמנם הקב״ה ייסד בעצמו את הטקסים והמועדים, אך טקסים אלה היו מיועדים ומתאימים לתקופת כהונת הלויים, שתפקידם היה לשרת באוהל המועד תחת אהרון, ולאחר מכן בבית המקדש. במהלך גלות בבל, הקב״ה ציין בפני דניאל הנביא, שטקסים אלה ייפסקו - שבית המקדש ייחרב:
״שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָוֹן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד--שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם, וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם.״ (ספר דניאל פרק ט׳ פס׳ כ"ד-כ"ז).
אכן, נבואה זו עוסקת בכ- 483 שנות ירח, המקבילות לכ- 476 שנות שמש, בין הציווי של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לבנות מחדש את ירושלים (נחמיה ב׳ פס׳ ח׳), לבין מות המשיח בערך בשנת 33 לספירה, והקימה שלו ביום השלישי, כפי שניבא הושע (הושע פרק ו׳ פס׳ ב׳). לאחר חורבן בית המקדש, הפן הטקסי של המצוות - המנחות, הקטורת, הקורבנות, ועבודת הכהנים - לא יכלה עוד להתקיים על ידי עם ישראל, וזהו סימן ברור, שאופן שמירת הברית הקודמת הגיע לסיומו.
מה היו מטרות הטקסים מלכתחילה? הם ניתנו בתור הבטחות, כדי להציג את בואו של המשיח. הקב״ה אמר דרך הנביא ישעיהו (ישעיהו נ"ה פס׳ ג׳-ד׳): ״הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים.״
המשיח שעתיד היה להיות מנהיג ונגיד של עמנו, הוא בן הקב״ה ע״פ נבואה (תהילים מזמור ב׳ פס׳ ז׳), האל הנצחי אשר לו אין קץ (ישעיהו ט׳ פס׳ ו׳), שיוולד לעלמה בתולה (ישעיהו ז׳ פס׳ י"ד) - ועצם העובדה שמשיח זה הומת, מעיד על סיום הטקסיות (דניאל ט׳ פס׳ כ"ד-כ"ז).
הקב״ה הציג עידן חדש של הלל ועבודת האל שמרכזו אינו בירושלים, אלא יתפשט בעולם כולו, כפי שכתוב בבשורת יוחנן ד׳ פס׳ 21:
יוחנן ד׳ פס׳ 21
״וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אִשָּׁה הַאֲמִינִי לִי כִּי תָבוֹא שָׁעָה אֲשֶׁר לֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בָּהָר הַזֶּה וְלֹא בִירוּשָׁלָיִם׃״.
למרות כל זאת, האופן בו הרבנים מתייחסים למועדי הזיכרון בישראל, משקף את הנחתם, שאנו עדיין תחת הברית הקודמת, שכרת איתנו הקב״ה.
במקום לנסות לרצות את הקב״ה בשמירת מצוות, עלינו לזכור שבלי כוונת לב אמיתית, הקב״ה אינו מרצה ממעשינו - דבר זה נאמר במפורש ע"י הקב"ה בספר עמוס ה׳ פס' כ"א-כ"ג :״שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּעַצְּרֹתֵיכֶם. כִּי אִם-תַּעֲלוּ-לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם, לֹא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם, לֹא אַבִּיט. הָסֵר מֵעָלַי, הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ, לֹא אֶשְׁמָע.״
האמת היא, שהקב״ה מבקש מכל אדם לחזור בתשובה על מעשיו (מעשי השליחים י"ז פס׳ 30), להאמין במשיח שהוא שה הפסח (הראשונה אל הקורינתים פרק ה׳ פס׳ ז׳) ולהציע את עצמנו כקורבן חי (האגרת אל הרומים פרק י"ב פס׳ 1), כלומר לחיות בציות למצוות המוסר: עשרת הדברות שנתן לנו משה רבנו בהר סיני (שמות פרק כ׳). בתקופת הברית של הקב״ה, בעודנו עובדים אותו ומהללים אותו מדי שבוע יחד עם עובדי ה' אחרים, איננו מצווים עוד לבצע טקסים נוקשים חיצוניים.
לשמור על מועדי הברית הישנה מבלי להאמין במשיח המובטח במועדים אלו ולהתעלם מהברית החדשה שנכרתה בדם המשיח - מצער את הקב״ה. הבה נזכור את נבואות העבר, שהעם היהודי ידחה את המשיח:
תהילים מזמור קי"ח פס׳ כ"ב-כ"ג
״אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים-- הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת יְהוָה, הָיְתָה זֹּאת; הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.״
הבה ניזכר גם בנבואת ישעיהו (ישעיהו נ"ג פס׳ ג׳-ו׳): ״נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ.״
אכן, כצאן טעינו, כאשר ליבנו מלא רע. (ירמיהו י"ז פס׳ ט׳).
כולנו כמו הדמויות בכתבי הקודש, ממרים את פי הקב״ה, החטא משפיע על כל פן הוויתנו - מחשבותינו, רגשותינו, רצוננו ומעשינו. איננו יכולים לעשות טוב ולמצוא את הקב״ה באמצעות מאמצינו בלבד, ככתוב בתהילים מזמור י"ד פס׳ ב׳-ג׳:ֿ
״יְהוָה-- מִשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי-אָדָם: לִרְאוֹת, הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל-- דֹּרֵשׁ, אֶת-אֱלֹהִים. הַכֹּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ: אֵין עֹשֵׂה-טוֹב--אֵין, גַּם-אֶחָד.״
אף אחד מאיתנו אינו נמצא צדיק במעשיו בפני הקב״ה, ככתוב בתהילים מזמור קמ"ג פס׳ ב׳: ״וְאַל-תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי לֹא-יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל-חָי.״
ובכל זאת המשיח ישוע מצדיק את אלה שבוחרים בו, ככתוב בישעיהו נ"ג פס׳ י"א: ״מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע--בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲוֹנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל.״
כשאנו לוקחים את כל זה בחשבון, בואו נזכור את בנו של הקב״ה, ישוע המשיח, יותר מאשר את הטקסים, שמא בכל זכרינו, נשכח את הקב״ה בעצמו.
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך
