בראשית פרק א׳ פס׳ כ"ו:

האתגר הנלווה

רש״י, הפרשן היהודי מימי הביניים, זיהה את ההשלכות התיאלוגיות הקיימות כאן, הוא ציין, שבפסוק זה ״אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים למרוד״, כלומר היהודים המשיחיים / הנוצרים ישתמשו בדקדוק, כדי לסלף את נושא הרבגוניות כבסיס לכפירה שלהם.

רש״י חשש, שמא אלוהים הוא לא רק מילה ברבים, אלא שאלוהים גם מדבר בצורה חופשית בלשון רבים, משום שהדבר עלול לתמוך ברעיון הישויות האלוהיות הרבות. הוא חשש, שהאמונה היהודית-משיחית תהפוך ללגיטימית בהקשר של דוקטרינת השילוש הקדוש- שלוש ישויות הקיימות באלוהים, שהוא אחד. ואכן, הפחד הגדול שמא תינתן לגיטימציה לתיאולוגיה יהודית-משיחית בא לידי ביטוי לאורכה ורוחבה של הפרשנות הרבנית לתנ״ך. פירושים במסורת היהודית באופן כללי טוענים, שאלוהים בלשון רבים פירושו ״אנחנו״ כאוסף תכונות אלוהיות שונות או התייעצות של אלוהים עם מלאכים.

אולם, לא ייתכן שאלוהים מדבר למלאכים בספר בראשית א׳ פס׳ כ"ו, מכיוון שהתנ״ך תמיד מציג את הבריאה כפועל ידו של אלוהים בלבד, והוא אינו מתייעץ עם אף אחד (ישעיהו מ׳ פס׳ י"ד). הפסוק הבא מעיד על כך שאלוהים פעל לבד. בעוד שיש שימוש ברבים כדיבור סמכותי יחד עם שמות עצם בשפה העברית, אין דוגמאות של של שימוש כזה עם פעלים או כינויי גוף.

פירוש ה-״אנחנו״ בספר בראשית א׳ פס׳ כ"ו, כאילו אלוהים מדבר על תכונותיו הוא שגוי, כיוון שהדקדוק העברי אינו תומך בשימוש בפעלים בצורת הרבים עבור עצם יחיד ותכונותיו. הוא גם לא מתיישב עם העובדה, שיש שינוי מיידי ליחיד בפסוק כ"ז, מיד לאחר מכן. תכונותיו של אלוהים אף פעם לא מוצגות בדברי הקודש כבעלות יכולת לנהל דיאלוג, משום שהדבר עלול להעיד על מחלוקת פנימית בישותו של אלוהים.

במקביל, במסורת המיסטית בקבלה לוקחים לעתים את צורת הרבים הזו לכיוונים שונים, בחיפוש אחר נביעות שונות או ערוצים בתוך האלוהות, שניתן לקשר יחד דרך מידע סודי. דרך חשיבה זו, מקורה אינו בכתבי הקודש ואין זה רצון האלוהים, שנחשוב עליו בצורה כזו. במקום זאת, עלינו לבחון את מה שכתבי הקודש חושפים בבירור על טבע האלוהים.

מה הטקטס מציג לנו

אם נתעלם לרגע מכל ההשערות והניסיונות לפקפק באמת, ונבחן את מה שמוצהר בבירור בתנ"ך, נגלה שדפוס הריבוי לצד אחדותו של אלוהים מופיע שוב ושוב בדברי הקודש.

בספר בראשית י"ט פס׳ כ"ד נאמר: ״הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם״

כאן שמו של אלוהים נקרא פעמיים בשם יהוה: יהוה אחד ממטיר גפרית ואש מאת יהוה השני. אך מאידך, יהוה הוא אחד ע״פ ספר דברים ו׳ פס׳ ד׳:

דברים ו׳ פס׳ ד׳

רש״י טוען ששתי ההתייחסויות ליהוה הן לאותה הדמות - הוא מצטט את סגנון דיבורו של למך בספר בראשית ד׳ פס׳ כ"ג: ״נְשֵׁי לֶמֶךְ״ במקום ״אישתי" או "האישה שלי׳״, אך בפסוק המדובר (בראשית י"ט פס' כ"ד) אין המדובר בסגנון דיבור, אלא באינטראקציה בין ישויות אלוהיות.

האינטרקציה בין ישויות אלוהיות מופיעה אפילו עוד יותר בבירור בתהילים מזמור מ"ה פס׳ ז׳-ח׳

תהילים מזמור מ"ה פס׳ ז׳-ח׳

כאן כתוב על האלוהים הראשון, שכסאו הוא לעולם ועד ושהוא משוח על ידי האלוהים השני. כיוון שהאלוהים הראשון הוא בבירור אלוהים בעצמו (ישות נצחית בעלת כוח), זה אשר מושח את אלוהים אינו יכול להיות בעל פחות כוח מאלוהים בעצמו.

מערכת היחסים בין האב לבנו

דברי הקודש מראים, שההבדל בין הישויות האלוהיות כולל בתוכו מערכת יחסים בין אב לבן. משלי שואל בפרק ל׳ פס׳ ד׳:

משלי פרק ל׳ פס׳ ד׳:

פסוקים אלה מראים לנו בבירור, שאלוהים הוא האב של האלוהים האחר, אך יחד שניהם עדיין אלוהים אחד.

כוחו של הבן האלוקי הזה נראה בבירור גם בתהילים מזמור ב׳, שם כתוב שאלוהים האב האציל את בנו כמלך: ״וַאֲנִי, נָסַכְתִּי מַלְכִּי: עַל-צִיּוֹן, הַר-קָדְשִׁי. ז אֲסַפְּרָה, אֶל-חֹק: יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה--אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.״

נוסף על כך, אומות האלוהים מתבקשות לעבוד את הבן: ״ נַשְּׁקוּ-בַר, פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ--  כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ:

אַשְׁרֵי, כָּל-חוֹסֵי בוֹ.״ (פסוק י"ב)

עוד פרטים אודות הבן

בספר ישעיהו ט׳ פס׳ ה׳ אנו מקבלים פרטים יוצאי דופן אודות ה-׳בן׳ המדובר: ״כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם.״

זהותו השבטית ומקום לידתו מתוארים באופן מדויק בספר מיכה ה׳ פס׳ א׳: ״וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה--מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם.״

הישות האלוקית השלישית

כאשר אנו מחברים את הדברים הללו יחד, אנו מבינים, שקיימת ישות אלוהית אחת, שהוא הבן של הישות האלוהית האחרת, אך לא באופן שממעיט בכוח המוחלט של אף אחת מהן. קיימות גם ראיות לישות אלוקית שלישית. בישעיהו מ"ח פס׳ י"ד, הבן אומר:

ישעיהו מ"ח פס׳ י"ד

חיבור כל הדבריו יחדיו

כאשר אנו בוחנים את כל הפסוקים הללו יחד, ניתן לראות תמונה ברורה. אלוהים משתמש בשם אלוהים בתנ״ך לא רק כדי להצביע על כוחו וסמכותו, אבל גם להראות שיש ׳רבים׳ באיחוד ישות האלוהים. אין מדובר ברבגוניות בהוויה, אלא בישויות. על פי כתבי הקודש, לא זו בלבד, שקיימת יותר מישות אלוקית אחת, אלא גם שיש מערכת יחסים ביניהן לאורכו ורוחבו של התנ״ך.

ישנה מערכת יחסים של אב-ובן בין שתי הישויות האלוקיות - אב ובנו, וכתבי הקודש גם חושפים בפנינו את קיומה של ישות אלוקית שלישית - רוח הקודש. אם פספסתם את העובדה הזו, ייתכן שהברית החדשה תהיה זרה לכם, אך ההוכחות התיאולוגיות לגבי השילוש הקודש נמצאות ממש על גבי דפי התנ״ך.

התגשמות הדברים

הישות השנייה בשילוש הקדוש הוא ישוע המשיח, שהוא במלואו אלוהים, והוא מתגלה כאדם יהודי. הוא הגשים את הנבואות אשר בחנו מעלה - נולד בבית לחם, נקרא אל עליון, והוא הבן, אשר אותו האומות עובדות. הוא מת בעבור חטאי עמו וקם לתחייה ביום השלישי, כעת הוא נמצא בשמיים כאלוהים ואדם לעולם ועד.

מסקנה

על מנת להכיר את אלוהים באמת, עליכם להבין המשמעות של המושג אלוהים, ולהבין את כל שלושת הישויות האלוקיות של אלוהים האחד: השילוש הקדוש, שלושה באחדות מושלמת. אין זו תיאולוגיה זרה שכופים אותה על כתבי הקודש היהודיים, אלא הבנה פשוטה של עדות כתבי הקודש על טבעו של אלוקי אברהם, יצחק ויעקב.

הרב-גוניות של אלוהים מצביעה על האמת הנחרצת, שאלוהים קיים כשילוש באחדות מלאה כאחד - שלוש ישויות, אלוהים אחד, ביחסים מושלמים מאז ומעולם.