המשיח מוזכר בשמו בפרק ט׳ בספר דניאל. כתוב רבות על הדברים שהוא עתיד לעשות, וכמובן שכולנו רוצים לדעת מה פירוש הדברים.

״שָׁבֻעִים שִׁבְעִים״, כך מצהיר הקב״ה לדניאל הנביא, ״נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָוֺן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.״ - ספר דניאל פרק ט׳ פס׳ כד׳.

למרות שברור כי מדובר במשיח, פסוק זה מעלה בנו סימני שאלה רבים. אם נתאזר בסבלנות ונחקור - נמצא את התשובות הרצויות. 

מה הם ׳שָׁבֻעִים שִׁבְעִים׳?

פירוש המילה ׳שָׁבֻעִים׳ בדברי הנביא הוא 'שבועות' של שנים או תקופות של שבע שנים. יחזקאל בן זמנו של דניאל, שכב על צידו במשך 390 יום, ולאחר מכן 40 יום נוספים - ״ יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ.״ (יחזקאל ד׳ פס׳ ו׳). לפיכך, שבוע של שנים יהיו שווה ערך לשבע שנים, ושבעים שבועות יהיו 70 כפול 7: 490 שנים.

ידוע לנו בוודאות, כי בנבואה זו מדובר במשיח, משום שכתוב בספר דניאל פרק ט׳ פס׳ כו׳, שלאחר זמן מה ״יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ״. הזמן בו מדובר הוא שבע ושישים ושניים שבועות, או במילים אחרות 69 כפול 7: 483 שנים.

בתחילת תקופה זו, המלך כורש ציווה לבנות את בית ה׳ (בית המקדש) ואת ירושלים (דניאל פרק ט׳ פס׳ כה׳ וספר עזרא פרק א׳ פס׳ א׳-ב׳), והיא מסתיימת בכך שכתוב על המשיח :

דניאל ט׳ פס׳ כו׳

כמו כן נכתב, שכריתה זו של המשיח שמה סוף לחטא, יוצרת פיוס ואיתו צדיקות נצחית.

אמנם יש דעות שונות לגבי התזמון המדויק של שבעים השבועות, אך כולם מסכימים על כך, שמדובר בנבואה משיחית.

אם נחשב כך, ששבעים השבועות החלו מיד, כלומר לא כאשר כורש ציווה על בניית ירושלים (בערך 538 לספירה), אלא כאשר אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הראשון ציווה לשקם את בית המקדש בירושלים באמצע המאה החמישית לפני הספירה, ניווכח, כי 70 השבועות (או לחילופין 490 השנים) מובילים אותנו הישר לתקופת ישוע המשיח, שמת 33 שנים לאחר הספירה.

רבנים שונים ובראשם רש״י קבעו שסוף שבעים השבועות היה כמה עשורים לאחר מכן. מכאן, ישנה הסכמה כללית בנוגע למסגרת הזמן הכללית של שבעים השבועות.

האם רש״י הבין נכון?

לאורך ההיסטוריה לא ידעו הרבנים כיצד לפרש את הכתוב בספר דניאל פרק ט׳ פסוקים כד׳-כז׳. פסוקים אלו מעידים בצורה ברורה על זמן בואו המדויק של המשיח. אך עצם העובדה ש-490 השנים כבר עברו היוותה בעיה. רוב היהודים עדיין מחכים למשיח היום, אך פסוקים אלה מעידים על כך שהוא כבר בא.

רש״, אשר דעותיו מקובלות על ידי החוקרים של כתבי הקודש, טוען שהמשיח או ״המשוח״ הוא למעשה המלך אגריפס השני, אשר  מלך ביהודה בשנת 70 לאחר הספירה, כאשר הרומאים באו להחריב את ירושלים. 

מעניין לראות, כי פרק הזמן שפירש רש״י ל"שבעים השבועות" דומה לפרק הזמן שנקבע ע"י סופרים נוצרים. אך השמדתו של אגריפס לא תרמה כלל למיגור החטא או למיסוד הצדיקות. אם כך, איך ניתן לומר שרש״י צדק בפירושו?

רש״י טען, שהושם סוף לחטא באופן הבא: ״שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עונותם כדי להביא עליהם צדק עולמים ולמשוח (עליהם) קדש קדשים. הארון והמזבחות וכלי הקודש שיבואו להם ע"י מלך המשיח״.

אך למרות כל הצרות של העם היהודי לאחר טיטוס, לא בא סוף לחטאיהם. יהודים, בדיוק כמו שאר העמים בעולם, הם המשיכו לחטוא. ישנם רוצחים, גנבים ושקרנים בישראל בדיוק כפי שיש במדינות אחרות בעולם. אם כך, כיצד ייתכן שרש״י צדק?

 רש״י טוען, שהגלות שהטיל טיטוס על העם היהודי לאחר חורבן ירושלים הוא עונש כתוצאה ישירה מחטאיהם. גלות זו תימשך עד שיהיה שוב בית מקדש או משיח. מכאן, לא כופרו חטאיהם, אלא זה תהליך מתמשך. זה קרה כדי שימוגרו חטאיהם או שיהיה עליהם כפרה כאשר יבנו את בית המקדש שוב ועם בוא המשיח בעתיד.

אולם, בניגוד לפירושו של רש"י, נאמר בכתובים, כי לאחר 490 שנים ימוגר החטא, ולא רק יתחיל התהליך למיגור החטא. סליחת החטאים ניתנה רק באמצעות מותו של המשיח. מותו של ישוע הוא הבסיס החוקי לכפרת חטאיו של עמו. ללא כריתתו של המשיח מן העולם, לא הייתה לנו תקווה לסליחת הקב״ה.

איך המשיח אשר ׳כרתו׳ ימגר את החטא?

נשאלת השאלה, כיצד ייתכן שהחטא מוגר לפני 2,000 שנה, אם עם ישראל עדיין חוטא כיום? התשובה היא שהמשיח ישוע מיגר את החטא על הצלב באופן משפטי, אך עבור החוטאים שבטחו בו בלבד.

הקב״ה רוצה שעמו יכירו בחטאיהם וישענו לחלוטין על רחמיו של הקב״ה, הבאים לידי ביטוי בבשורת ישוע המשיח. כאשר חוטאים מודעים לטבעם החוטא ובוטחים במשיח, נאמר עליהם שיש בהם אמונה אמיתית, והצדיק באמונתו יחיה (חבקוק פרק ב׳ פס׳ ד׳), כלומר הקב״ה רואה בהם צדיקים.

חטאינו הושמו על כתפיו של ישוע, ואנו לבושים בצדקתו. כנביא ישראל, ישעיהו אומר על המשיח:

ישעיהו פרק נג׳ פס׳ 11

מהו סוף משפטי לחטא? כאשר הקב״ה לוקח חוטאים טמאים, אשר ליבם רשע (ירמיהו יז׳ פס׳ ט׳) ואין בליבם מחשבה טובה או מעשה טוב (בראשית ו׳ פס׳ ה׳), וגורם להם לראות את דרכיהם המרושעות כשהם מחפשים אחר הקב״ה. זאת, משום שהקב״ה הוא קדוש,״טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע״ (חבקוק א׳ פס׳ יג׳), ואינו יכול לקבל את החוטאים כל עוד אין כפרה לחטאיהם.

המשיח הוא המגשר אשר נשא את חטאי עמו ״וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ״ (ישעיהו נג׳ פס׳ ה׳). הקב״ה גורם לעמו להאמין במשיח בנו, ומשם ואילך ניתנת להם סליחה על חטאיהם באמצעות המשיח, והם נשפטים בעיניו של הקב״ה כצדיקים. 

זוהי הברכה עליו מדבר דוד המלך במזמור לב׳ פס׳ א׳-ב׳ כאשר הוא אומר: ״ אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע; כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם--לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֺן; וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.״ - הרבנים אינם יכולים להציע תקווה מבורכת כמו זו. 

במקום זאת, אלו המחפשים ישועה ע״י קיום מצוות מוטרדים מתחושת האשמה שמטיח בהם מצפונם, המצביע על חטאיהם. אין להם שלווה, כיוון שהן אינם יכולים לציית לקב״ה בכוחות עצמם.

.צדיקות אינה תהליך שמקורו בבני אדם, אלא הכרה של הקב״ה באלה אשר נגאלו באמצעות מותו של המשיח

הגיע הזמן לזנוח תקוות, שמקורן בצדיקות עצמית ודתית, ככתוב בספר ישעיהו סד׳ פס׳ ה׳: ״וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל-צִדְקֹתֵינוּ; וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, וַעֲוֺנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ.״

שאול, יהודי משכיל אשר הפך לשליח, מלמד אותנו אמת חלופית:

האיגרת השנייה אל הקורינתים ה׳ פס׳ 21

כאשר אנו בוטחים במשיח, עול חטאינו למעשה כבר נלקח על ידיו כשהיה על הצלב, משום שציותו המושלם לתורת הקב״ה וצדקתו משויכים גם אלינו. 

אין הכוונה, כי בדרך כלשהי ״הרווחנו״ את צדקתו של המשיח באמצעות הידע או האמונה שלנו, אלא שהקב״ה בחסדו בוחר לברך אותנו במתנת הישועה. כך הוא גם עשה, כששלח לנו את רוח הקודש, אשר מכוונת אותנו לחזור בתשובה, כשאנו שמים את מבטחנו במשיח, בנו של הקב״ה.

דניאל הנביא חשב בוודאות על ׳עסקת חילופין׳ שמימית זו, כאשר דיבר על המשיח שייכרת, ימגר את החטא, ובכך יביא צדק נצחי.

רש״י מציג את מיגור החטא ומתן צדיקות כתהליך שיקרה בעתיד, מאגריפס והלאה. בדומה לכך, הרבנים מלמדים שאדם נהיה צדיק כתוצאה מתהליך מתמשך לאורך כל חייו.

אולם, אין זו הדרך בה האדם נהיה צדיק, הרי הקב״ה גאל את עמו באמצעות המשיח שנצלב. מאז הוא מחיל גאולה זו על כל אדם המאמין בישוע, באמצעות רוח הקודש וישועה באופן פרטני. אם כן, אל לנו לעמול במשך עשרות שנות חיינו כדי להיות צדיקים בעיני הקב"ה, משום שהמשיח כבר העניק לנו צדיקות לפני 2,000 שנה!

ישוע הוא המשיח ש-׳נכרת׳, אך לא עבור עצמו, בדיוק כפי שדניאל ניבא (דניאל ט׳ פס׳ כו׳). דנו אותו למוות בצלב כאבן הפינה אשר מאסו הבונים (תהילים מזמור קיח׳ פס׳ כב׳). הוא לא חיפש כבוד עבור עצמו אלא את כבוד הקב״ה. ״לַעֲשׂוֹת-רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי; וְתוֹרָתְךָ, בְּתוֹךְ מֵעָי.״ (תהילים מזמור מ׳ פס׳ ט׳).

אכן בספר דניאל ט׳ פס׳ כד׳-כז׳ מדובר בבואם של הרומאים להחריב את ירושלים בשנת 70 לאחר הספירה, אך דבר זה קורה לאחר שנכרת המשיח והחטא מוגר. חורבן ירושלים מעיד על כך, שאין לנו עוד צורך במקדש פיזי או בדם פרים או שעירים, שהרי אין לאלו היכולת למגר את החטא (האגרת אל העברים י׳ פס׳ ד׳).

מותו ותקומתו של המשיח והשפעתם על כל אחד מאיתנו

דברים אלו אינם השערות מופשטות, אלא אמיתות רוחניות עמוקות. בעוד רבנים מנסים לפרש באופן שונה את הכתוב בדניאל ט׳ פס׳ כד׳-כז׳, עלינו לקבל את המשמעות האמיתית של הדברים, גם אם הסביבה תגיב לכך לא טוב.

אם אתם מדוכאים תחת כובד חטאיכם, וחפצים לחזור בתשובה, תמיד תוכלו לשים מבטחכם בישוע המשיח, שיסלח לכם אם תחזרו בתשובה אמיתית ותאמינו בו. הוא גם אומר:

הבשורה ע״פ מתי פרק יא׳ פס׳ 29-30

אנו יודעים שהמשיח מת וקם לתחייה ביום השלישי ולו הכוח להקים אותנו לחיים רוחניים מהמוות בו אנו שרויים בלעדיו. אם נבטח בו, הוא גם יקים את גופנו אל חיי הנצח.

אם תבטחו בישוע, יכופרו חטאיכם ותינתן לכם צדיקות נצחית - דבר שאינו בר השגה אלא באמצעות המשיח.