החופש והחירות יקרים מאוד ללב האדם. לנוכח האירועים הרבים לאורך ההיסטוריה, בהם החופש נגזל מהעם היהודי, ספק אם יש עם, אשר מעריך את חירותו יותר מאשר העם היהודי. בהמנון הלאומי ׳התקווה׳ אנו שרים ״להיות עם חופשי בארצנו״. אך מהי חירות? בישראל קיימים שני פירושים למושג חירות, אשר סותרים זה את זה.
שני הפירושים למושג החירות
הפירוש הראשון הוא דתי: העם היהודי קיבל מאבותיו את הדת, שצריך להקפיד לשמור בנוקשות - הן את מצוות התורה והן את מסורת הרבנים שעברה מדור לדור. דברים אלה קשורים בקשר הדוק לכמיהה לתקווה.
הפירוש השני הוא חילוני: סוף סוף העם היהודי חופשי מהדיכוי והאפליה של הגויים, וכעת הוא חופשי לרדוף אחר הכמיהות שלו. היהודים אינם כפופים עוד לנורמות החברתיות של העמים הנוצרים, אשר תחתם הם חיו. פירוש זה הוא חסר תשתית בסיסית לחירות, משום שחסרה בו המסגרת הדתית, שמספקת לו משמעות.
אמנם שתי אידיאולוגיות אלה סותרות זו את זה, אך הן אחידות בהתנגדות שלהן לנצרות. היהדות הדתית מתייחסת לנצרות כמי שנוטלת מהיהודים את הזכות להקפיד על מצוות הרבנים. היהודים החילוניים, אשר רחוקים מחירות אמיתית, מוצאים עצמם עבדים לחטאיהם.
חירות אמיתית
מצוות הקב"ה אינן רק טקסים מוחצנים של רחיצת ידיים, מעשי צדקה וכו׳. היא עמוקה יותר, והיא עוסקת בענייני הלב. באופן שטחי עלינו להימנע מרצח, אך ישוע המשיח יורד לעומק המשמעות של המצווה ואומר: אל לך אפילו לשנוא את אחיך, כי אז כבר רצחת אותו בליבך.
ייתכן שהצהרה זו זעזעה יהודים רבים בזמנו של המשיח, אך למעשה המשיח אינו מחדש דבר. בדבריו בבשורה ע״פ מתי פרק ה׳ פס׳ 27-28:
הבשורה ע״פ מתי פרק ה׳ פס׳ 27-28
״שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים לֹא תִנְאָף׃ וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל־הַמִּסְתַּכֵּל בְּאִשָׁה לַחְמֹד אוֹתָהּ נָאֹף נְאָפָהּ בְּלִבּוֹ׃״
הוא למעשה מחזק את הכתוב בספר איוב:
איוב פרק ל"א פס׳ א׳
״בְּרִית, כָּרַתִּי לְעֵינָי; וּמָה אֶתְבּוֹנֵן, עַל-בְּתוּלָה.״
וכן במזמור ס"א פס׳ י"ח בספר תהילים:
מזמור ס"א פס׳ י"ח בספר תהילים
״ אָוֶן, אִם-רָאִיתִי בְלִבִּי-- לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי.״
שאול, אשר חי בעבר כיהודי דתי, נעצב כאשר הבין את עומק חטאיו לפני שהוא האמין במשיח:
האגרת אל הרומים פרק ז׳ פס׳ 7-12
״אִם־כֵּן הֲנֹאמַר שֶׁהַתּוֹרָה חֵטְא הִיא חָלִילָה אֶלָּא לֹא יָדַעְתִּי אֶת־הַחֵטְא בִּלְתִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי לֹא־הָיִיתִי יוֹדֵעַ הַחִמּוּד לוּלֵי אָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא תַחְמֹד׃ וְהַחֵטְא מָצָא לוֹ סִבָּה בַמִּצְוָה לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל־חִמּוּד כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה הַחֵטְא מֵת הוּא׃ וַאֲנִי הָיִיתִי חַי מִלְּפָנִים בְּלֹא תוֹרָה וּכְשֶׁבָּאָה הַמִּצְוָה וַיְחִי הַחֵטְא׃ וַאֲנִי מַתִּי וְנִמְצָא שֶׁהַמִּצְוָה אֲשֶׁר נִתְּנָה לַחַיִּים הָיְתָה לִּי לַמָּוֶת׃ כִּי־מָצָא הַחֵטְא סִבָּה בַמִּצְוָה לְהַתְעוֹת אֹתִי וַיְמִיתֵנִי עַל־יָדָהּ׃ וּבְכֵן הַתּוֹרָה הִיא קְדוֹשָׁה וְהַמִּצְוָה קְדוֹשָׁה וִישָׁרָה וְטוֹבָה׃״
גם כאן אין חדש. במזמור קי"ט פס׳ צ"ו בספר תהילים, שנכתב מאות שנים קודם לכן, כתוב: ״לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִי קֵץ; רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.״
המשיח מבקש מאיתנו טהרת לב שלמה, שאין אנו יכולים להשיג באופן טבעי. לפי המשיח, חירות אמיתית היא החירות לציית לקב״ה מהלב. יהודים וגויים כאחד חסרים בחירות זו - עבדים הם לחטא, בדיוק כפי שבני ישראל היו עבדים לחטא במצרים. יהודים דתיים לעולם לא יוכלו לחוות חירות זו. כנות הציות שלהם אינה מועילה, כל עוד רצונותיהם יוותרו משועבדים לתאוותיהם, לטבעם החוטא. לכן שאול מקונן באגרת אל הרומים פרק י׳ פס׳ 1-3:
אגרת אל הרומים פרק י׳ פס׳ 1-3
״אֶחָי חֵפֶץ לְבָבִי וּתְפִילָּתִי לֵאלֹהִים בְּעַד יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִוָּשֵׁעוּ׃ כִּי מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיהֶם שֶׁמְּקַנְּאִים לֵאלֹהִים אֲבָל לֹא־בְדָעַת׃ כִּי אֶת־צִדְקַת אֱלֹהִים לֹא יָדָעוּ וַיְבַקְשׁוּ לְהָקִים אֶת־צִדְקָתָם וּלְצִדְקַת אֱלֹהִים לֹא נִכְנָעוּ׃״
אין ליהודים דתיים או חילונים חירות אמיתית
אין זה משנה כמה פעמים יניח יהודי דתי תפילין, כל עוד הוא לא מכבד את הקב״ה בלבו, הדבר חסר משמעות - ונכון הדבר גם לגבי כל יהודי שאינו מאמין במשיח. כפי ששאול כותב באגרת אל הרומים פרק ב׳ פס׳ 29:
אגרת אל הרומים פרק ב׳ פס׳ 29
״כִּי אִם־תּוֹכוֹ שֶׁל אָדָם הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא בַּלֵּב כְּפִי הָרוּחַ וְלֹא כְּפִי הַכְּתָב אֲשֶׁר־לֹא מִבְּנֵי אָדָם תְּהִלָּתוֹ כִּי אִם־מֵאֵת הָאֱלֹהִים׃״
אך מה לגבי היהודי החילוני, שאינו כפוף לתורה ע״פ היהדות או היהדות המשיחית, האם יש לו חירות אמיתית? במקום נוסף מדבר שאול באופן ברור על אלו אשר רודפים אחר סיפוקים:
השנייה לטימותיאוס פרק ב׳ פס׳ 26
״וְיָעִירוּ מֵרֶשֶׁת הַשָׂטָן אֲשֶׁר צָדָם בָּהּ לִרְצוֹנוֹ׃״
כך הוא גם ממשיך לתאר באגרת אל הרומים פרק א׳ פס׳ 24-25:
אגרת אל הרומים פרק א׳ פס׳ 24-25
״עַל־כֵּן גַּם־הָאֱלֹהִים נְתָנָם לַטֻּמְאָה בְּתַאֲוֹת לִבָּם לְנַבֵּל גְּוִיּוֹתֵיהֶם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ׃ אֲשֶׁר הֵמִירוּ אֲמִתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים בַּשָּׁקֶר וַיְכַבְּדוּ אֶת־הַבְּרִיָּה לְעָבְדָהּ תַּחַת בֹּרְאָהּ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים אָמֵן׃״
וכן בפסוקים 28-32:
אגרת אל הרומים פרק א׳ פס׳ 28-32
״וְכַאֲשֶׁר מָאֲסוּ דַּעַת אֱלֹהִים נְתָנָם הָאֱלֹהִים בִּידֵי דֵעָה נִמְאָסָה לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר־לֹא יֵעָשֶׂה׃ וַיִּרֶב בְּקִרְבָּם כָּל־חָמָס זְנוּת וָרֶשַׁע בֶּצַע וָאָוֶן וַיִּמָּלְאוּ קִנְאָה וָרֶצַח וּמְרִיבָה וּמִרְמָה וְתַהְפֻּכוֹת׃ הֹלְכֵי רָכִיל וּמַלְשִׁינִים שׂנְאֵי אֱלֹהִים וְגֵאִים וְזֵדִים וּמִתְהֹלֲלִים וְחשְׁבֵי אָוֶן וְלֹא שֹׁמְעִים בְּקוֹל אֲבוֹתָם׃ נִבְעָרִים מִדַּעַת וּבֹגְדִים אַכְזָרִים נֹטְרֵי שִׂנְאָה וְלֹא רַחֲמָנִים׃ יוֹדְעִים הֵמָּה אֶת־מִשְׁפַּט אֱלֹהִים כִּי־עֹשֵׂי אֵלֶּה בְּנֵי־מָוֶת הֵם וְלֹא לְבַד שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶת־אֵלֶּה כִּי גַם־רוֹצִים בְּעֹשֵׂיהֶם׃״
לצערנו, מילים אלו מתארות באופן מדויק את רוב החברה כיום, לא רק בישראל, אלא גם ברוב העולם המערבי. כיהודים, אל לנו להתנהג כך - עלינו להישמע למשה רבנו ולנביאים כאשר הם אומרים לנו להאמין במשיח המובטח, ישוע המשיח, אשר בא לשחרר אותנו מחטאינו.
כיצד תהיה ליהודי החילוני חירות, כאשר הוא מובל ע״י תאוותיו, נכנע ליצר ולסיפוק דחפיו, ולאחר מכן מצפונו מענה אותו? ובאותה המידה, כיצד תהיה ליהודי הדתי חירות, כאשר הוא משקיע רבות במזוזה בכניסה לביתו, מקפיד לחבוש כיפה, להניח תפילין וללבוש ציצית על פי ההלכה, אך אינו יכול להתגבר על תאוות ליבו, וסובל מנטל אשמת הצביעות ואי הציות לתורת משה רבנו?
חירות אמיתית במשיח
יהודים דתיים וחילוניים מחפשים את זה, אשר ישחרר אותם לחופשי, משיח יהודי או פולטיקאי ציוני אשר יתיר אתם מכבלי צרותיהם, אך כל עוד יהודים דתיים וחילוניים כאחד כבולים לחטאיהם, אף אחד מהם לא יחווה חירות. מה כבד הוא המשא הנח על כתפינו!
לשמחתנו, ישוע המשיח הצהיר בבשורה ע״פ מתי י"א פס׳ 28-30:
הבשורה ע״פ מתי י"א פס׳ 28-30
״פְּנוּ אֵלַי כָּל־הָעֲמֵלִים וְהַטְּעוּנִים וַאֲנִי אָנִיחַ לָכֶם׃ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת־עֻלִי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי כִּי־עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ אָנֹכִי וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשֹׁתֵיכֶם׃ כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָּׂאִי׃״
מוטב שנזעק, כפי שזעק שאול באגרת אל הרומים פרק ז׳ פס׳ 24-25: ״אוֹי־לִי הָאָדָם הֶעָנִי מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף הַמָּוֶת הַזֶּה׃ אֲבָרְכָה אֶת־הָאֱלֹהִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ׃״
כאשר אנו מביאים את שעל לבנו לפני המשיח ומאמינים בו, הוא סולח לנו על חטאינו, והוא ישכון בנו, כפי שהוא מבטיח בבשורה ע״פ יוחנן פרק י"ד פס׳ 23:
הבשורה ע״פ יוחנן פרק י"ד פס׳ 23
״וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִישׁ כִּי יֶאֱהָבַנִי יִשְׁמֹר אֶת־דְּבָרִי וְאָבִי יֶאֱהַב אֹתוֹ וְנָבוֹאָה אֵלָיו וְנָשִׂים מְעוֹנָתֵנוּ אֶצְלוֹ׃״
רוח הקודש שוכנת בנו ומשחררת אותנו מהאשמה, והחטא נסלח לנו כיוון שישוע לקח על עצמו את חטאינו כאשר מת על הצלב. הוא נותן לנו את הכוח להתגבר על החטא ומעניק לנו את החסד (התנ״ך - דברי הקב״ה ותפילה) כדי לעשות זאת.
הקב״ה נתן לנו כל מה שאנו צריכים - המשיח ישוע. הדבר נכון לגבי כל יהודי, דתי או חילוני, אשר ישים מבטחו בו. זוהי חירות אמיתית!
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך
