חג הסוכות: לחוות את שכינת הקב״SEOה בחיי היום-יום

כשהיהודים ברחבי העולם חוגגים את חג הסוכות, הם נזכרים בסיפורי התנ״ך, בהם ענן הכבוד הגן עליהם במדבר. עבור רבים, הסוכות מייצגות את ענן הכבוד הסובב את העם (ויקרא כ"ג פס׳ מ"ב-מ"ג). רש״י ועקיבא ייחסו את הסוכה לענני הכבוד, ולעומתם אבן עזרא סבר, כי מדובר בסוכות אמיתיות. כמובן שהיה ענן כבוד אמיתי מעל לאוהל המועד (במדבר ט׳ פס׳ ט"ו-כ"ג). קיימת תחושה ייחודית - מסתמן שכל הדברים הללו מצביעים על הנוכחות המבורכת של הקב״ה לצד ובקרב עמו.

אולם, היו גם אחדים, אשר הבינו שמדובר בתחושת נוכחות, אותה ניתן לחוות גם באמצעות משיחו של הקב״ה, הקרוי ׳עמנואל׳. זוהי נוכחות הקב״ה באופן ייחודי בקרב עמו. תארו לעצמכם את הברכה הגדולה בחוויית נוכחותו באופן מיוחד אפילו יותר מחוויית בני ישראל במדבר.

הקב״ה שוכן בקרב בני אדם דרך ישוע המשיח - בן הקב״ה אשר הוא בן האלוהים ובן האדם, ככתוב בבשורה ע״פ יוחנן פר׳ א׳ פס׳ 14:

יוחנן פר׳ א׳ פס׳ 14

״הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת.״״הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת.״

חג הסוכות מסמל את שכינתו של המשיח היהודי ישוע בקרבנו, אשר עליו ניבאו בתנ״ך. 

כיצד ישוע המשיח הגשים נבואות אלו?

ישוע הוא משושלת המשיח
ישוע מגשים את נבואות משיח ישראל - הוא חלק משושלת המשיח. המשיח, בטבעו האנושי, נולד יהודי לשושלת מלכות דוד המלך. ע״פ הכתוב, ישוע המשיח ייוולד מזרע יעקב (בראשית מ"ט פס׳ י׳), והוא גם יהיה מבית דוד המלך. דבר זה מובטח לדוד המלך בשמואל ב׳ פרק ז׳ פס׳ י"ב-י"ג:

שמואל ב׳ פרק ז׳ פס׳ י"ב-י"ג

״כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ; וַהֲכִינֹתִי, אֶת-מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה-בַּיִת, לִשְׁמִי; וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, עַד-עוֹלָם.״

 ישוע הוא צאצא של דוד מצד אמו. יש הוכחה לכך בבשורה ע״פ לוקס פר׳ ג׳ כשעוקבים אחר שושלת הלי, אביו של מרים, וניתן גם לעקוב אחר שושלת אביו הגשמי של ישוע, יוסף לדוד המלך בבשורה ע״פ מתי פרק א׳. אך המשיח כמובן לא נוצר ע״י יוסף, אלא נולד בהתעברות על-טבעית בהשראת רוח הקודש (לא כתוצאה מיחסי מין בין גבר ואישה) ברחם מרים. אך כשהתיעודים בבית המקדש נחרבו בשנת 70 לאחר הספירה, לא ניתן היה יותר להוכיח, שכל מועמד לתפקיד המשיח היהודי הוא באמת מזרע דוד המלך. לכן אנו מגיעים למסקנה שהמשיח הגיע 70 שנה לפני חורבן בית המקדש -  כפי שהיה ישוע מנצרת.

ישוע נולד לעלמה (בתולה) ע״פ נבואת ישעיהו
בספר ישעיהו פרק ז׳ פס׳ י"ד כתוב:

ישעיהו פרק ז׳ פס׳ י"ד

״הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן.״

בעברית המקראית פירוש המילה עלמה הוא בתולה. יש הטוענים שהמילה עלמה רק מעידה על כך, שהאישה צעירה, משום שישעיהו הנביא היה בוחר במילה בתולה אם לכך הוא התכוון, ומכאן שהשימוש שלו במילה עלמה מצביע על כך, שלא מדובר בבתולה - כך לפי ההיגיון שלהם. 

אך האמת היא, שהמילה עלמה פירושה בתולה, ומקורה בשורש ע.ל.ם, שפירושו להסתתר, להיות מוסתר מעיני אנשים (וכן להיות בשקט או להחריש). יש בכך היגיון, כיוון שבתקופת התנ״ך היו מסתירים את הבתולה מהחברה מטעמי צניעות. כמו במילה עלם (גבר צעיר שאינו נשוי, ועל כן ע"פ דיני התורה גם בתול), קיים קשר גם בין המילה עלמה, אישה צעירה אשר מוסתרת מעיני החברה, לבין פירוש השורש ע.ל.ם - דבר חבוי ומוסתר, הוא טבעי והגיוני.

רש״י טוען, שהכוונה של ישעיהו בספר ישעיהו פרק ז׳ פס׳ י"ד היא:

ישעיהו פרק ז׳ פס׳ י"ד

"אשתי הרה השנה הזאת והיא היתה שנת ד' לאחז"

אך דבר זה לא נכון, כיוון שעלמה אינה יכולה להיות אישה לבעל. כלומר, המילים לוקות בחסר והפרשנות מאולצת.

בפרשנותו על ישעיהו טוען הרב דוד קמחי, כי ייתכן ובאותה המידה גם לא ייתכן, שהמילה עלמה מתייחסת לבתולה. אך בספר השורשים שלו הוא טוען, שהמילה עלמה אינה יכולה להתפרש כבתולה בגלל התייחסות משלי פרק ל׳ פס׳ כ׳ לאישה ״מְנָאָפֶת״. לעומת זאת, משלי פרק ל׳ פס׳ י"ט מתייחס לעלמה, ומכאן העלמה היא נואפת.

במשלי פרק ל׳ פס׳ י"ח-י"ט כתוב:

משלי פרק ל׳ פס׳ י"ח-י"ט

״ שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי; וארבע וְאַרְבָּעָה, לֹא יְדַעְתִּים. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם-- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם-- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.״

המהות של משלי פרק ל׳ פס׳ י"ט היא, שאיש אשר ינסה לקחת את בתוליה הוא איש מרושע, והפסוק משווה אותו לנחש, אשר מנסה לפתות אישה אל תוך יחסים אסורים. דימוי זה מזכיר לנו את סיפור חוה והנחש בגן עדן. מכאן ברור, שהמילה עלמה פירושה בתולה.

קמחי, כדי להתכחש לעובדה הברורה שמשמעות המילה עלמה היא בתולה, מנסה להציג את העלמה במשלי פרק ל׳ פס׳ י"ט כאישה לא בתולה, וסותר בכך את מהות הפסוק - השוואת האיש המרושע והזומם לנחש, הגונב את תמימותה של העלמה. 

על אף העובדה שקמחי עצמו מציג באותו הספר את הקשר בין המילה עלמה לשורש עלם, ומציין כמה פסוקים בהם השימוש במילה עלם מטרתו הבעת תחושת הסתרה (ספר ויקרא פרק ד׳ פס׳ י"ג, נחום ג׳ פס׳ י"א, איוב כ"ח פס׳ כ"א ועובדיה פרק א׳ פס׳ ט"ז), הוא לא עושה את החיבור הברור לבתולות, מחשש שהדבר יעיד על התגשמות ישוע המשיח ויסתור את יהדותו הרבנית של קמחי.

מותו המכפר של ישוע  התרחש לפני חורבן בית המקדש (שנת 70 לספירה), בהתאם לנבואת דניאל

דניאל הנביא אומר בהשראת רוח הקודש:

דניאל פרק ט׳ פס׳ כ"ד

״שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם וּלְהָתֵם חטאות חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֺן״

70 השבועות האלו שווים ל-70 פעמים שבע שנים, כלומר 490 שנים. 483 מתוך השנים הללו הן לפני השירות הציבורי של המשיח, אשר מתחיל בשבוע ה-70. בזמן הזה ירושלים ובית המקדש נבנו מחדש, ככתוב בספר עזרא ונחמיה. דניאל פרק ט׳ פס׳ כ"ד עוסק ב״צֶדֶק עֹלָמִים״ שיתרחש. רק המשיח יכול להביא צדק עולמים, והדבר עשוי להתרחש רק על ידי הצדקה ואמונה. הקב״ה בחסדו מעניק לחוטא את מתנת האמונה במשיח.

בספר דניאל פרק ט׳ פס׳ כ"ו אנו למדים:

דניאל פרק ט׳ פס׳ כ"ו

״יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ״

 לכן מנבאים שמותו של המשיח יתרחש בשנת 30 לספירה, וזה בדיוק מה שקרה. נקודה זו מודגשת וברורה בנבואת ישעיהו:

ישעיהו נ"ג פס׳ ה׳

 ״וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ."

נתבונן באירוע שעתיד להתרחש מאוחר יותר - הרומאים (״עַם נָגִיד הַבָּא״) יחריבו את בית המקדש במלחמה. לא נטען שדבר זה עתיד לקרות במהלך השבוע ה-70, אלא זמן מה לאחר שהמשיח יכרת.

פסוק כ"ז בספר דניאל פרק ט' מצביע שוב על מות המשיח באמצע השבוע השבעים, וקונפורמציה של בריתו עם רבים. מי הם הרבים הללו? הקב״ה (האב) אומר על המשיח בספר ישעיהו מ"ב פס׳ ו׳:

ישעיהו מ"ב פס׳ ו׳

״אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם״ (הגויים שהם אומות רבות) כדי ״לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר״

פסוק כ"ז בספר דניאל פרק ט' מצביע שוב על מות המשיח באמצע השבוע השבעים, וקונפורמציה של בריתו עם רבים. מי הם הרבים הללו? הקב״ה (האב) אומר על המשיח בספר ישעיהו מ"ב פס׳ ו׳: ״אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם״ (הגויים שהם אומות רבות) כדי ״לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר״. בבשורה ע"פ לוקס פרק ד' ישוע מטיף על ישעיהו פרק ס"א. בישעיהו נ"ה פס׳ א׳-ג׳ נכרתת ברית עם כל מי שצמא ועמל: ״וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם״ - פסוק אשר ישוע מזכיר בבשורה ע״פ יוחנן פרק ז׳ פס׳ 37 ובבשורה ע״פ מתי פרק י"א פס׳ 28.

הקונפורמציה של הברית מתייחסת לשירות הציבורי של ישוע, עליו הוא הטיף בפסוקים הקודמים, שעוסקים שוב בברית עם הצמאים והעמלים. הקונפורמציה הזו נמשכת כמה ימים (חצי שבוע) לפני שהמשיח נכרת. זו הנקודה בזמן, בה ישוע נצלב, כשלוש שנים לאחר שהוא התחיל לשרת באופן ציבורי.

הקרבת הקורבן והמנחה פוסקות בגלל ישוע, והדבר בא לידי ביטוי בקריעת הפרוכת בבית המקדש לשניים (הבשורה ע״פ מתי כ"ז פס׳ 51) ומקבלים הסבר באיגרת אל העברים פרק י׳ פס׳ 5-11. שימו לב למילה ״הגביר״ - למי הכותב מתכוון? הוא מתכוון לנושא הכתוב, המשיח. בספר דניאל ט' פס' כ"ו ההתייחסות היא  ל״עַם נָגִיד הַבָּא" ולא לנגיד, משום שהנגיד לא נחשב לפני כן לנושא הפסוק. 

ע״י מותו הגשים ישוע באופן רוחני את הסוף לחשיבות בהקרבת הקורבנות, ובאופן גשמי את השימוש בצבא הרומי להחרבת בית המקדש ("כלי ההרס שלו", כפי שאומר מתיו הנרי).
אנו רואים באופן חוזר ונשנה כיצד הקב״ה מוביל עמים זרים למלחמה בישראל כאמצעי שפיטה - לדוגמה בספר ירמיהו. 

ישוע קם לתחייה ביום השלישי

אנו יודעים שהמשיח עתיד היה לקום לתחייה, ככתוב בספר תהילים מזמור ט"ז פס׳ י׳:

תהילים מזמור ט"ז פס׳ י׳

״כִּי, לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ, לִרְאוֹת שָׁחַת.״

 אך בעוד שדוד המלך כן מת, החסיד (הקדוש), שהוא זרעו, לא נשאר בשאול (כלומר בגיהנום, ובהקשר הזה בקבר, כלומר היכן ששוכבים המתים) - ישוע קם לתחייה ביום השלישי ע״י כוח הקב״ה.

אנו יודעים שהאירוע הזה עתיד להתרחש ספציפית ביום השלישי, ככתוב בספר הושע פרק ו׳ פס׳ ב׳:

הושע פרק ו׳ פס׳ ב׳

 ״ יְחַיֵּנוּ, מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם, הַשְּׁלִישִׁי, יְקִמֵנוּ, וְנִחְיֶה לְפָנָיו.״.

החיים הרוחניים שיש לנו כעת הם בזכות המשיח, וחיים אלה מתאפשרים לנו רק משום שהקב״ה הקים את גופו של ישוע, המשיח היהודי. תקומה זו מצוינת גם בספר ישעיהו נ"ג פס׳ י׳:

ישעיהו נ"ג פס׳ י׳

 ״יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים״.

כל הפסוקים הללו מתחברים באופן מופלא ומתגשמים בישוע, שהוא בן האלוהים ובן האדם, אשר נולד יהודי, משושלת מלכות דוד, בבית לחם שביהודה, אשר מת ככפרה על חטאינו ונשא את עונשינו, ואשר צדקתו חלה עלינו בחסד הקב״ה. השירות הציבורי שלו נמשך שלוש שנים בהן הוא העיד על ברית הקב״ה, ונכרת ע״י צליבתו, אך הוא קם לתחייה ע״י הקב״ה לאחר שלושה ימים, בשבוע השבעים של דניאל (33 לאחר הספירה).

עליכם לחזור בתשובה ולהאמין בישוע ובבשורתו, כיוון שאין גישה לקב״ה אלא דרך ישוע המשיח, אשר הכריז:

הבשורה יוחנן פרק י"ד פס׳ ו׳

״וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים לֹא־יָבֹא אִישׁ אֶל־הָאָב בִּלְתִּי עַל־יָדִי׃״

 כאשר אנו ניגשים לקב״ה דרך ישוע המשיח, אנו חווים את שכינתו בקרבנו ובתוכנו.