סדר הפסח האשכנזי מסתיים באמרה: ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה.״ התפיסה היא שבתוך שנה, היהודים בגלות ימצאו עצמם שוב בירושלים, והיהודים החיים בארץ ישראל ימצאו עצמם בעידן המשיחי (המשיח).

בתקופה האחרונה אנו למדים, עד כמה המציאות יכולה להשתנות תוך שנה: במהלך חג הפסח בשנת 2024 ישראל הייתה במלחמה קשה וכואבת בעזה, ואילו עכשיו בשנת 2025, כאשר חג הפסח קרב ובא, כבר ראינו חטופים ששבו, חווינו הפסקת אש ארוכה וחזרה ללחימה אחריה.

כשאנו מסתכלים אחורה ובוחנים את האירועים שקרו במהלך השנה, לרוב אנו מקווים לעתיד טוב יותר. לכן בראש השנה אנו מאחלים זה לזה ״שנה טובה ומתוקה״ וטובלים תפוח בדבש כסמל לתקווה, שאכן השנה תהיה מתוקה. אך מי יודע אם השנה תביא איתה סבל, חולי, אובדן או מוות?

אם נחשוב על נושא זה במונחים של חטא, קדושת הקב״ה וצדק - למה שהקב״ה יאפשר לנו לחיות שנה נוספת, אם אנו ממשיכים לעשות את מה שהוא אוסר ולא את מה שהוא מבקש? האם מגיע לנו לחיות שנה נוספת אם אלה הבחירות שלנו? במחשבה ראשונה, אין אנו זוכים לתקווה, לעתיד שאנו מייחלים לו, אם הקב"ה דן אותנו למוות. אך אם נתבונן לעומק, מדובר כאן בהצעת תקווה ללא גבולות.

חשבו על הוראתו של ישעיהו הנביא (ישעיהו ה׳ פס׳ ג׳-ו׳):

ישעיהו ה׳ פס׳ ג׳-ו׳

משמעות פסוקים אלה היא שעם ישראל - אותו מסמל הגפן - לא הניב פרי - ולכן היה מועמד לשפיטתו של הקב״ה. משמעות דומה לכך מצויה במשל, אשר סיפר אותו ישוע המשיח בבשורה ע״פ לוקס י"ג פס׳ 6-9:

לוקס י"ג פס׳ 6-9

ייתכן שהיינו רוצים לדמות את עצמנו לבעל הכרם שבחן את הכרם שלו, אך ישוע מבהיר לקהל שלו, שעליהם לדמות את עצמם לעץ התאנה שאינו מניב פרי. על אף שהעץ אינו מניב פרי ומועד לכריתה, מתגלים בפנינו רחמיו של הקב"ה - בעל עץ התאנה מסרב לכרות את העץ חסר הפרי באופן מיידי ונותן לו הזדמנות לתת פירות במשך שנה נוספת.
קיים כאן קשר ישיר לאופן בו הקב"ה רואה את חטאי העם היהודי וחטאי הגויים, אפילו בימינו. הוא לא משמיד אותם מייד בשל חטאיהם ושולח אותם לגיהנום. הקב"ה הוא אל קדוש, אשר דן על החטא. 

״וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ.״ (ישעיהו ו׳ פס׳ ג׳). ״ ״טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל-עָמָל לֹא תוּכָל:  לָמָּה תַבִּיט, בּוֹגְדִים--תַּחֲרִישׁ, בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ.״ (חבקוק י"ג פס׳ א׳). אך בגלל שכולנו חטאנו, אף אחד מאיתנו לא יכול לעמוד מול הקב״ה בחטאיו. ולכן מחבר מזמור קמ"ג פס׳ ב׳ כותב: ״וְאַל-תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי לֹא-יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל-חָי.״ אנחנו משולים לעצים חסרי פרי, כאשר אנו חיים בחטא ובמקום לסור ממנו, אנו אוהבים אותו. ייתכן שנבקש לנו ונקווה לדברים טובים משנה לשנה, אבל המציאות היא, שמגיע לנו גזר דין מוות.

למרות ההבנה מתוך היגיון, התבוננות בטבע וקריאה בדברי הקודש, שהקב"ה קיים ושהוא ראוי להלל, לכבוד ושנעבוד אותו במועדים ובשבתות, אנו מפרים את עשרת הדברות באופן קבוע, ועל כן יש בנו אשמה. רבים חיים את חייהם במרד נגד הקב״ה ונגד ארבעת הדברות הראשונים אשר הוא נתן למשה רבנו בהר סיני. אף על פי שהחברה והתרבות מבקשים להתכחש לאמיתות אלה, הם יכולים לתפקד רק ע״י אימוץ הערכים מששת הדברות הנוספים

ברור לכולנו, שעלינו לקבל מרות, להימנע מרצח, חטא מיני, גניבה, שקר, וסוגי חטאים פנימיים. אפילו בעלי דיעות ליברליות יותר בנושא המין יסכימו, שאונס וגילוי עריות הם מעשה רע באופן אובייקטיבי. 

ככל שאנו קרובים למצוות הקב״ה, כך אנחנו מבינים שהפרנו אותן באופן פנימי - לא רק דרך מחשבות על חילול הקודש או תחושת בוז כלפי הקב״ה, אלא גם בשל מחשבות מלאות שנאה ותאווה וחוסר הכנות שלנו כלפי אנשים. 

המצפון שלנו מרשיע אותנו, ובצדק. ואנו יודעים אינסטינקטיבית שיבוא יום הדין, בו הקב״ה ישפוט אותנו על חטאינו למוות. אם לא נהיה מכוסים בכפרה שנותן הקב״ה דרך דמו של ישוע, נהיה נידונים למוות, כמו הבכורות, אשר לא כוסו בדם שה הפסח (לא מרחו דם על משקוף ביתם בזמן מכת בכורות).

החדשות הטובות הן שישוע המשיח הוא שה הפסח שלנו - הוא היה תמים כמו שה, ולכן גם ישעיהו מנבא עליו:

ישעיהו נ"ג פס׳ ז׳

בברית החדשה אנו קוראים באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק ה׳ פס׳ 7: ״...כִּי גַּם־לָנוּ פִסְחֵנוּ הַנִּזְבָּח בַּעֲדֵנוּ הוּא הַמָּשִׁיחַ׃״ אכן, מערכת הקרבת החיות מצביעה קדימה על הקרבתו של ישוע על הצלב. בסיפור חג הפסח מרחו את דם השה על עץ משקופי הדלתות, וחיי רבים שהאמינו בקב״ה ניצלו. בהתאמה לכך, ישוע המשיח, שה הקב״ה, שפך את דמו על צלב מעץ, וחס על חיי אלה שהאמינו בו, ככתוב בספר חבקוק פרק ב׳ פס׳ ד׳: ״וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.״. המשיח יקום שוב מן המתים עבור צדקתנו (האיגרת אל הרומים פרק ד׳ פס׳ 25) - הציות שלו על הצלב מיוחס למאמינים בו ואי-הציות שלנו יכופר על ידיו, כדי שיהיו לנו חיי נצח.

בחג הפסח האחרון בו היה ישוע עם תלמידיו, הוא דיבר על דמו ועל כך שחג הפסח תמיד הצביע קדימה אליו כשה הקב״ה: ״כִּי זֶה הוּא דָּמִי דַּם־הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים׃״ (הבשורה ע״פ מתי כ"ו פס׳ 28).

כמו כן, הוא הצביע קדימה אל זמן, בו תהיה חוויה בלתי נגמרת של שמחה בקב״ה, מבלי שהחטא יפריע או ישפיע, חוויה אשר הוא דאג שתהיה להם.

הבשורה ע״פ מתי פרק׳ כו׳ פס׳ 29

אם תחזרו בתשובה על חטאיכם ותאמינו בישוע, המשיח היהודי האמיתי, הוא לא רק יצדיק אתכם בפני הקב״ה, אלא גם יקדש אתכם. חזרו מחטאיכם, כדי שלא תהיו עוד חסרי פרי, אלא תניבו פרי, כמו עץ תאנה אשר בעליו שמח בו.

בעוד עם ישראל חוגג את חג הפסח על רקע אירועים שונים משנה לשנה, הנה חומר למחשבה: האם הקב״ה יהיה מרוצה מכם משנה לשנה, או שאתם כמו עץ התאנה אשר אינו מניב פרי? חזרו בתשובה על חטאיכם והאמינו בישוע, שה הפסח, כדי שתזכו בחיי נצח. דעו את המשמעות האמיתית של חג הפסח, אשר נתן הקב״ה לעם ישראל בזמנים עברו, כדי להצביע על הכפרה המדהימה של המשיח ישוע.