בקרוב נציין שנה לזוועות ה-7 באוקטובר. תאריך זה חל בתקופת ״הימים הנוראים״, בין ראש השנה ב-2 באוקטובר ויום כיפור ב-12 באוקטובר, וכך נוסף אלמנט נוסף של צער בימי החזרה בתשובה הלאומיים. 

שנה לאחר האירועים הטרגיים של תחילת המלחמה, תושבי ישראל עדיין סובלים על בסיס יומי מהפחד והאלימות, כאשר הלחימה בעזה נמשכת, האיומים מלבנון מתעצמים והאפשרות של מלחמה כוללת עם איראן מרחפת מעל ראשינו.

לנוכח הנסיבות, הרגשות הסוערים והחשיבות הדתית של ימים אלו, ייתכן שרבים ירגישו, שאלה ימי צער ועצב חסרי טעם ומטרה, משום שהם עייפים מהקשיים ומכובד סבלות העולם.

אך אפילו אלה אשר אינם דתיים יכולים להרגיש את עול האשמה על מצפונם כאשר יום כיפור קרב ובא, ובעקבות זאת הם חוזרים בתשובה על חטאי השנה הקודמת ומכינים את עצמם לצום יום כיפור. 

אנו קוראים בספר ויקרא ט"ז פס׳ כ"ט-ל"א:

ויקרא ט"ז פס׳ כ"ט-ל"א

במשך השנה ישנן תקופות שונות, המיועדות לחזרה בתשובה. אולם, מטרת יום הכיפורים שניתן בתורה הוא להזכיר לעם, שעליהם לחזור בתשובה במהלך כל השנה. הקב״ה ציווה על יום הכיפורים דרך משה רבנו בתוך הקשר של הטקסיות וחיי האזרחות, המדיניות והתרבות של עם ישראל.

במשנה תורה, ספר העמדה, תשובה פרק ב׳ כותב הרמב"ם:

הרמב״ם טוען, שהקב״ה לא יקבל באופן מיידי את החזרה בתשובה בזמנים אחרים בשנה, אך הדבר ראוי לשבח אם ייעשה.

הרמב״ם מתייחס לזמן בו ניתן למצוא את הקב״ה, ורומז לכך, שישנם זמנים או ימים בהם לא ניתן למצוא אותו. 

אך הדבר סותר את הכתוב בספר תהילים מזמור צ"ה פס׳ ז׳-ח׳:

תהילים מזמור צ"ה פס׳ ז׳-ח׳

ניתן לומר זאת גם על הגויים ואלה שאינם שומרי מצוות, כמו במקרה של נינוה, המסופר בספר יונה ג׳ פס׳ ו׳-ט׳:

יונה ג׳ פס׳ ו׳-ט׳

בפועל, רבנים רבים אינם חושבים על חזרה בתשובה במהלך השנה, אלא רק בתקופת הימים הנוראים, בה הם מרבים במעשי צדקה ובתפילות ומאחלים זה לזה גמר חתימה טובה, בתקווה שהקב״ה יחתום את שמם בספר החיים לשנה נוספת.

אולם, זמן קצר לאחר מכן הם שוכחים זאת וחוזרים לחטאיהם. מה התועלת בניקוי חייו של אדם מהחטא באופן זמני, מבלי שיהיה שינוי בלבו? במקרים רבים, המחשבות אפילו לא עוסקות בתחושת אשמה על חטא, אלא בכך שיש לעבור את יום כיפור ואת הטקסיות הדתית, בהנחה שזה מה שנדרש כדי לרצות את הקב״ה. 

אך לא ניתן להרשים את הקב״ה בחשיבה מכנית ומעשים שטחיים.

ישוע המשיח מוכיח זאת בספר מתי פרק י"ב פס׳ 43-44:

מתי פרק י"ב פס׳ 43-44

יום כיפור ניתן לנו ע״י הקב״ה במטרה לנתב את מחשבותיהם של החוטאים לחזרה בתשובה ואמונה כלפיו. העולות שהוקרבו ביום כיפור נועדו להצביע על מותו המכפר של המשיח היהודי. אך כיום טקסיות החג והגישה לגביו התעוותו והפכו לדבר אחר לגמרי, אשר לא יכול להעניק את הכפרה, אותה המצפון שלנו מבקש. המטרה של הקב"ה הייתה להדריך אותנו אל המשיח, אשר מת על הצלב ובכך הגשים את המשמעות המקורית והאמיתית של טקסי יום הכיפורים.

אולם, היהדות הרבנית, שהתפתחה במאות שאחרי המשיח ישוע, נתלתה במנהגים ישנים, ושינתה ועיוותה את המשמעות שלהם מזו המקורית - לכוון אותנו אל המשיח, אשר מת 33 שנים לאחר הספירה, וקם מן המתים ביום השלישי.

עלינו להפנות את גבנו לעיוותים אלה ולפנות אל הקב״ה באמצעות בטחה במשיח, אשר הוא שלח לנו, ככתוב בישעיהו נ"ג, דניאל ט׳, תהילים מזמורים ב׳, כ"ב, ק"י, קי"ח ועוד פסוקים רבים אחרים. זהו ישוע המשיח, בן הקב״ה, אשר מת בשבוע האחרון של 70 ה-״שבועות״ עפ"י דניאל הנביא (המסמל 490 שנים) בשנת 33 אחרי הספירה, אשר נצלב ונדקר בידיו וברגליו, מת עבור חטאינו וקם לתחייה.

שמעו בקולו של הקב"ה, בחרו עוד היום לחזור בתשובה ולהאמין בבשורה הטובה אשר נתן ישוע המשיח. נסכם במילותיו של ישוע המשיח בבשורה ע״פ מתי י"א פס׳ 27-30:

מתי י"א פס׳ 27-30