כאשר אנו חווים אירועים טרגיים ומזעזעים, כיצד עלינו להגיב?

בימים אלו אולפני החדשות ואתרי האינטרנט מדווחים לנו על מאורעות מסביב לשעון, והרשתות החברתיות מלאות בתגובות ובדעות. כולם מנסים לשכנע אותנו מה עלינו לחשוב.
מהי התגובה הטובה ביותר ואילו לקחים אישיים עלינו ללמוד?

אירוע מזעזע במיוחד אירע ביהודה הקדומה. קבוצה גדולה של גליליים, חסידיו של יהודה הגלילי נרצחו לפתע באופן ברוטלי. מקרה זה מזעזע במיוחד, משום שכאשר הגליליים היו בבית המקדש, התפללו והקריבו קורבנות, חיילים רומאים לבושים בבגדים רגילים ארבו להם והרגו אותם בדם קר. המושל הרומאי פונטיוס פילטוס הורה להרוג אותם כעונש על המרד שלהם נגד השלטון הרומי.
אירוע זה עורר את השאלה: האם סופם המזעזע מעיד משהו על הנרצחים?

מקרה נוסף מזעזע אירע בירושלים, במחוז הדרומי של סילואן: צריח התמוטט ושמונה עשר בני אדם מתו. יש  שיאמרו שמדובר היה ב״תאונה״, אך אנו יודעים שדברים כאלו מתרחשים תחת השגחתו של הקב״ה. וגם בעקבות מקרה זה עלתה השאלה, האם האנשים שמתו עשו משהו רע והתאונה קרתה להם כעונש על כך?

אין ספק ששאלה זו הגיעה לרבנים בתקופה זו. היו כאלה, שאפילו הפנו שאלה זו לישוע מנצרת. כתגובה על שני אירועים אלו, הוא ענה:

הבשורה ע״פ לוקס פר׳ יג׳ פס׳ 2-4

קל לשאול שאלה זו כשמדובר באחרים אך עלינו להפנות אותה גם כלפי עצמנו כשמדובר בנו. עלינו להסתכל מעבר לאירועים אלו ולהבין על אילו דברים רוחניים הם מעידים. אנו יכולים להבין את האירועים הנוכחיים באופן פוליטי, אך חשוב שנבין מה החשיבות הרוחנית שלהם. מה הם באים ללמד אותנו על החיים והמוות? מה הם מנסים ללמד אותנו על הקב״ה ועל עצמנו?

כאשר אנשים מתים באופן פתאומי, נרצחים בכוונת זדון, נהרגים בתאונות דרכים, מתים מהתקף לב וכד', אנו מקבלים תזכורת לכך, שהגבול בין חיים למוות הוא דק מאוד. רגע אחד אתה בין החיים, מתכנן את צעדיך הבאים או נהנה וצוחק עם יקיריך, ורגע לאחר מכן גופך מוטל חסר חיים, נשמתך כבר לא שוכנת בגופך ויקיריך מתאבלים עליך.

כך נראה הדבר מנקודת מבט ארצית וגשמית. כפי שאמר איוב הצדיק בנוגע למוות:

איוב ג׳ פס׳ י"ז-י"ט

המוות אינו סוף קיומך. הקב״ה ברא אותך עם נשמה נצחית, שתעמוד לדין לפני מותך.

קהלת י"ב פס׳ י"ד

באגרת אל העברים פרק ט׳ פס׳ 27 רוח הקודש אומרת לנו:

אגרת אל העברים פרק ט׳ פס׳ 27

כלומר, בהתאם למעמד החוקי שלך מול הקב"ה נגזר דינך לגן עדן או לגיהנום. 

נכון שלא נעים לחשוב על נושאים כאלו. היינו הרבה יותר מעדיפים לתכנן איך נבלה את חיינו בפנסיה בנעימים, ככתוב:

הבשורה ע״פ לוקס פרק י"ב פס׳ 18-20

קל לשאול שאלה זו כשמדובר באחרים אך עלינו להפנות אותה גם כלפי עצמנו כשמדובר בנו. עלינו להסתכל מעבר לאירועים אלו ולהבין על אילו דברים רוחניים הם מעידים. אנו יכולים להבין את האירועים הנוכחיים באופן פוליטי, אך חשוב שנבין מה החשיבות הרוחנית שלהם. מה הם באים ללמד אותנו על החיים והמוות? מה הם מנסים ללמד אותנו על הקב״ה ועל עצמנו?

כאשר אנשים מתים באופן פתאומי, נרצחים בכוונת זדון, נהרגים בתאונות דרכים, מתים מהתקף לב וכד', אנו מקבלים תזכורת לכך, שהגבול בין חיים למוות הוא דק מאוד. רגע אחד אתה בין החיים, מתכנן את צעדיך הבאים או נהנה וצוחק עם יקיריך, ורגע לאחר מכן גופך מוטל חסר חיים, נשמתך כבר לא שוכנת בגופך ויקיריך מתאבלים עליך.

כך נראה הדבר מנקודת מבט ארצית וגשמית. כפי שאמר איוב הצדיק בנוגע למוות:

איוב ג׳ פס׳ י"ז-י"ט

המוות אינו סוף קיומך. הקב״ה ברא אותך עם נשמה נצחית, שתעמוד לדין לפני מותך.

קהלת י"ב פס׳ י"ד

באגרת אל העברים פרק ט׳ פס׳ 27 רוח הקודש אומרת לנו: ״וְכַאֲשֶׁר נִגְזַר עַל־בְּנֵי אָדָם לָמוּת פַּעַם אֶחָת וְאַחֲרֵי־כֵן הַמִּשְׁפָּט׃״. כלומר, בהתאם למעמד החוקי שלך מול הקב"ה נגזר דינך לגן עדן או לגיהנום. 

נכון שלא נעים לחשוב על נושאים כאלו. היינו הרבה יותר מעדיפים לתכנן איך נבלה את חיינו בפנסיה בנעימים, ככתוב:

הבשורה ע״פ לוקס פרק י"ב פס׳ 18-20

בין אם ביתך בישובי עוטף עזה, בנהריה בצפון, בירושלים בלב הארץ או בפרברי תל אביב - בלתי אפשרי לברוח מהתמודדות עם המוות מאז ה-7 באוקטובר.

רקטות משוגרות מלבנון, עזה ואפילו מתימן ועלולות לפגוע בכל מקום בארץ. אזרחים בריאים בגופם נאלצים להצטרף ללחימה, נלחמים מבית לבית או מלמעלה כצלפים. אירועי השבעה באוקטובר שברו את האמונה התמימה של אזרחי ישראל, שהממשלה והצבא יגנו עליהם תמיד ובכל תרחיש.

אפילו במדינות שקטות יותר המוות הוא ממשי וחלק מהחיים. כאשר אסון מכה באומה, הקב״ה משתמש בו כדי להדגיש את העובדה, שהמעבר מחיים למוות מתרחש במאית השנייה, ולכן קיימת דחיפות כאשר אנו עדיין בחיים. אם כך, מה עלינו לעשות בדחיפות כל עוד אנו חיים, בידיעה שהמוות עלול להגיע היום או מחר ואפילו לפני שתסיים לקרוא כתבה זו?

1. עליך להכיר בכך, שסטית ממצוות הקב״ה, שישנו רשע בליבך (ירמיהו י"ז פס׳ ט׳), שיצר מחשבותיך הוא רע (בראשית ו׳ פס׳ ה׳) ושאתה חוטא, ככתוב בתהילים מזמור י"ד פס׳ ג׳: ״הַכֹּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ: אֵין עֹשֵׂה-טוֹב--אֵין, גַּם-אֶחָד.״. זאת כתוצאה מנפילת אדם לחטא וצאצאיו, עם ישראל, אינם יוצאים מן הכלל. ניתן לראות זאת כשדניאל הנביא התפלל למען העם: ״חָטָאנוּ, רָשָׁעְנוּ״ (דניאל ט׳ פס׳ ט"ו). אם ליבך החוטא נלחם באמת זו, מצפונך - סגנו של הקב״ה בתוכך, הזוכר את חטאיך ומוכיח אותך על חטאיך - יעיד על כך שזו האמת.

2. עליך להכיר בכך, שאין דבר שאתה יכול לעשות כדי ׳להרוויח׳ את צדקתך בפני הקב״ה. ״וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל-צִדְקֹתֵינוּ; וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, וַעֲוֺנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ.״ (ישעיהו ס"ד פס׳ ה׳). דע, שאין אדם, כולל אותך, שיכול להיצדק בפני הקב״ה בעודו חוטא. (תהילים מזמור קמ"ג פס׳ ב׳).

3. אם אתה מכיר בחטאיך, עליך להאמין במשיח ישראל. זהו ישוע המשיח, אשר עם ישראל בז לו ותיעב אותו (ישעיהו נ"ג) - ואנו צאציהם. המשיח בא משבט יהודה (בראשית מ"ט פס׳ ח׳), נולד בבית לחם (מיכה ה׳ פס׳ א׳), לעלמה (ישעיהו ז׳ פס׳ י"ד), הוא מת בטרם עברו 490 שנה מהשלמת הציווי לבניית בית המקדש, בסביבות השנה ה-33 לאחר הספירה (דניאל ו׳ פס׳ כ"ה). ניבאו על כך שעם ישראל ידחה אותו (ישעיהו נ"ג) וכך גם מנהיגי העם (תהילים מזמור קי"ח פס׳ כ"ב) -  שתי נבואות אלו התגשמו. ישוע הוא המשיח הנשגב אשר מעולם לא חטא, והוא הנביא הגדול אשר עליו ניבא משה רבנו (דברים י"ח פס׳ ט"ו-י"ז). נוסף על כך כתוב עליו בתהילים מזמור ק"י פס׳ ד׳: ״נִשְׁבַּע יְהוָה, וְלֹא יִנָּחֵם-- אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם; עַל-דִּבְרָתִי, מַלְכִּי-צֶדֶק.״. הוא מולך על ישראל ועל האומות (תהילים מזמור ע"ב, תהילים מזמור ב׳, האגרת ע״פ מתי כ"ז פס׳ 11). הוא נצלב בעבור חטאינו וקם לתחייה ביום השלישי (האיגרת הראשונה אל הקורינתים ט"ו פס׳ 4, הבשורה ע״פ מרקוס ט"ז פס׳ 9, האיגרת אל הרומים א׳ פס׳ 4).

4. בהגיעך לאמונה עליך לחזור בתשובה מתוך הבנה, שהקב״ה מבקש שנתהלך בקדושה ושעליך לחיות באמונה במשיח ישוע שהוא בן הקב״ה (האיגרת אל הגלטים ב׳ פס׳ 20), הרי צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב׳ פס׳ ד׳). פירוש הדבר, שעלינו להתהלך במצוות המוסריות כפי שהוא ציווה בעשרת הדיברות בהר סיני (דברים ד׳ פס י"ג), כאשר אנו מכירים בכך, שהמנהג הטקסי אינו תקף עוד (האיגרת אל האפסים ב׳ פס׳ 15, האיגרת אל הקולוסים ב׳ פס׳ 14, דניאל ט׳ פס׳ כ"ד-כ"ז, האיגרת אל העברים ח׳ פס׳ 13) כפי שהוא היה תקף עד שהמשיח השלים את בריתו בברית טובה מזו (האגרת אל העברים פר׳ ח׳ פס׳ 13).

אל תדחו למחר את אשר מצפונכם מורה לכם לעשות היום כדי להיוושע. עליכם לחזור בתשובה עוד היום. ייתכן שלא תהיה לכם הזדמנות כזו מחר! אז יעניק לכם המשיח שלום בליבכם ואת הידיעה, שכאשר תמותו תהיו עם המשיח לנצח.

כפי שהקב״ה אמר לעמו באיגרת אל העברים ג׳ פס׳ 15 (ובתהילים מזמור צ"ה פס׳ ח׳):

איגרת אל העברים ג׳ פס׳ 15

עליך לבטוח במשיח באמצעות אמונה ולהיצדק בו ע"י ויתור על הניסיון להשיג זאת במאמץ, כי המאמצים לעולם לא יצדיקו אותך בפני קדוש ישראל.

כאשר אנו חושבים על המוות, עלינו לחזור בתשובה בדחיפות ולהאמין במשיח ישוע לפני שיגיע יום מותנו, שעלול להיות אפילו היום.