מתיקות מסווה את המרירות

כתבי הקודש מגלים לנו חוכמה יוצאת דופן על מתיקות, שהיא טובה למראית עין, אך מביאה איתה השלכות נסתרות. טעם מתוק הוא לא תמיד ערבון למשהו טוב, כפי שמשלי מזהיר בפרק כ"ה פס' כ"ז: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא-טוֹב; וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד." כך משלי גם נותן לנו עצה בפרק כ"ה פס' ט"ו: ״דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ: פֶּן-תִּשְׂבָּעֶנּוּ, וַהֲקֵאתוֹ.״

הנביא יחזקאל חווה את הפרדוקס הזה באופן אישי. כאשר הוא צווה לאכול את המגילה, הוא אמר: ״וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק.״ (יחזקאל ג׳ פס׳ ג׳). אולם, במגילה זו יש גם ״קִנִים וָהֶגֶה וָהִי״ (יחזקאל ב׳ פס׳ י׳). דפוס זה, בו אחרי הטעם המתוק מגיעות תוצאות מרות, מהדהד את החוויה האנושית לאורך כל ההיסטוריה, החל מגן העדן.

המתיקות המקורית שהפכה למרה

כשחוה ראתה את הפרי האסור, כתוב: ״טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל״ וגם ״תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם״. היא אכלה את הפרי והתעלמה מהציווי של הקב״ה ומהעובדה, שהוא נתן לה שפע פירות לאכול מהעצים האחרים בגן עדן. ההנאה הרגעית של מעשה זה השפיעה על בני האדם לדורי דורות - מאז החטא נוכח בעולמנו, מטמא כל אדם ואנו נפרדים מבוראנו. כתבי הקודש מכירים בהשפעה זו כאוניברסלית: ״עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל, וְאָנֻשׁ הוּא; מִי, יֵדָעֶנּוּ.״ (ירימיהו י"ז פס׳ ט׳): ״הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה-- אֵין עֹשֵׂה-טוֹב.״ (תהילים מזמור י"ד פס׳ א׳), ״כִּי אֵין בְּפִיהוּ, נְכוֹנָה--קִרְבָּם הַוּוֹת: קֶבֶר-פָּתוּחַ גְּרֹנָם; לְשׁוֹנָם, יַחֲלִיקוּן״ (תהילים מזמור ה׳ פס׳ י׳).

זה הזמן להרהר בטעם המר המסתתר מתחת לדברים שנראים מתוקים, ובראשם החטא. ראו כיצד הפרי - אשר נאכל כמעשה של חטא ע״י אדם וחוה - גרם למרירות רבה לבני אדם, למרות שהיה מתוק וטוב למראית עין (בראשית ג׳ פס׳ ו׳).

לחטא יש אפקט, שהוא הופך הכול למר. דוגמה לכך היא האישה החוטאת בספר משלי ה' פס' ד'-ה':

משלי ה' פס' ד'-ה'

הבטחת מתיקות אמיתית

דברי הקודש מציעים גם הבטחה מהותית - הבטחה שניתנה לאדם וחוה מיד לאחר נפילתם לחטא. הם דיברו על אחד, אשר יגיע כדי לשאת בתוצאות החטא ולמות במקום ולמען החוטאים, ככתוב בישעיהו נ"ג פס׳ ו׳: ״כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ.״

המשיח המובטח לא רק יסבול למען אחרים אלא גם ינצח את המוות, כפי שהושע מנבא בפרק ו׳ פס׳ ב׳-ג׳: ״יְחַיֵּנוּ, מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם, הַשְּׁלִישִׁי, יְקִמֵנוּ, וְנִחְיֶה לְפָנָיו. וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה, לָדַעַת אֶת-יְהוָה, כְּשַׁחַר, נָכוֹן מֹצָאוֹ; וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ.״

ביטחון - לא רק פעם בשנה

בתקופת עשרת הימים הנוראים רבים מבקשים את ברכותיו של הקב״ה באמצעות חזרה בתשובה (וידוי על חטא), מעשים טובים ושמירת המצוות, בתקווה ששמם ייכתב בספר החיים לשנה נוספת. דבר זה משקף את הרצון העז של בני האדם בקבלה מאת הקב״ה - אך זה גם מעלה שאלה חשובה: איך אדם יכול להצדיק את עצמו בפני הקב״ה הקדוש?

דוד המלך הבין את האתגר הזה:

תהילים מזמור קמ"ג פס׳ ב׳

אפילו אם אדם יהיה בטוח בכך ששמו נכתב בספר החיים לשנה נוספת, הוא יצטרך לחזור על המעגל הזה כל שנה, מבלי שיש לו הבטחה מתמדת, שלום פנימי אמיתי. אין ביטחון בקבלה ע״י הקב״ה, ולכן גם אין שלום פנימי. המקור של מסורת זו, לפיה הקב״ה פותח את הספרים ביום הדין כדי לקבוע אם לרשום או לא לרשום את שמו של אדם לחיים שנה נוספת, אינו בכתבי הקודש. ישנו יום דין אחד בסוף כל הזמנים.

הזמנה לשלום תמידי

ייתכן שאתה מתחבר אישית לכתוב מעלה - אתה מוצא את עצמך במעגל תמידי של חוסר ביטחון ועול רוחני. בעודך חווה את עינוי מצפונך, קח בחשבון את המידע אודות ישוע מנצרת, שהוא המשיח המובטח עליו דובר בכתבי הקודש - זה אשר לקח על עצמו את תוצאות החטא וקם מן המתים, אשר מציע שלום נצחי ולא רק שנתי.

בחג ראש השנה הזה, כאשר רבים מייחלים למתיקות בשנה הקרובה, קח בחשבון את השלום הזה אשר מתעלה מעל המחזור השנתי - שלום שמגיע לא מתוך מאמצים אישיים להצדיק את עצמנו, אלא מתוך ביטחון בקב״ה, שמספק את השלום. איך תוכל להשיג זאת? עליך לחזור בתשובה על חטאיך ולבטוח בישוע המשיח. אם תעשה זאת בחסדו, מרירות החטא תהפוך למתיקות הישועה בחייך.

מי ייתן ותקופה זו של השתקפות תוביל לא רק למתיקות זמנית, אלא לשלום נצחי, המגיע מתוך ידיעה, שהיחסים שלך עם הקב״ה שמורים ובטוחים, לא רק לשנה אחת - אלא לנצח.