היהדות מלמדת, ובצדק, שכיבוד הורים הוא מצווה קדושה שניתנה מהקב״ה. אבי האמונה האולטימטיבי, אותו מוקירים היהודים, הוא אברהם אבינו. ממנו באו יצחק ויעקב (הידוע גם בשם ישראל), וממנו גם יצאו כל שבטי ישראל. העם היהודי מסכים על כך, שאברהם היה רצוי לקב״ה. יש לכך גם הוכחה בישעיהו פרק מא׳ פס׳ ח׳: ״אַבְרָהָם אֹהֲבִי״. נשאלת השאלה מדוע אברהם היה אהוב ורצוי ע״י הקב״ה?

האם הקב"ה אהב אותו בשל יתרונותיו ומעלותיו, כפי שטוענים רבנים?

אם כן, אפשר יהיה לומר שאברהם כמו ׳הרוויח׳ את צדקתו בפני הקב״ה. ולפי הרמב״ם, יש שיקשרו את מעלותיו של אברהם לידע הנרחב שלו.

הרמב״ם טען שאברהם גילה את הקב״ה באמצעות ידע: ״וְלֹא הָיָה לוֹ מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר אֶלָּא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַטִּפְּשִׁים וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעָם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהוּא עוֹבֵד עִמָּהֶם וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק מִתְּבוּנָתוֹ הַנְּכוֹנָה. וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל וְהוּא בָּרָא הַכּל וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ.״ - הלכות עבודת כוכבים פרק ג׳.

סמוך לתקופתו של ישוע - ההיסטוריון היהודי יוספוס כתב שאברהם ניחן בחוכמה גדולה, מעלות גדולות ובינה נעלה יותר לגבי הקב״ה לעומת כל שאר בני האדם, ושהיה נחוש בדעתו לשנות את דעתם השגויה של בני אדם.

אם דבריהם של הרמב״ם ויוספוס נכונים, הרי שלאברהם היה יותר ידע על הקב״ה מאשר להם. אך יש כאן סתירה עם הכתוב בתנ"ך. אברהם היה בנו של תרח, שע"פ ספר יהושע פרק כב׳ פס׳ ב׳, היה עובד אלילים:

ספר יהושע פרק כב׳ פס׳ ב׳

כאשר אדם וחווה חטאו בגן העדן, הם איבדו את תמימותם ומחשבותיהם הטהורות הפכו לחשוכות, עד כדי כך שכתוב בספר בראשית פרק ו׳ פס׳ ה׳: ״וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם.״, ואת אותה השחיתות אפשר היה שם למצוא בליבו של אברהם.

מכיוון שאברהם היה צאצא של אדם, השכל שלו היה מושחת בעקבות החטא, והוא לא יכולה היה לקרוא בשם הקב״ה במודע ובכוחות עצמו. זאת משום שיצר חוטא לא מאפשר לאדם להוביל את עצמו אל הקב״ה.

משום כך היה על הקב״ה לקרוא לאברהם, כפי שאנו קוראים בספר בראשית פרק יב׳ פס׳ א׳: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.״

קריאה זו לא הייתה מבוססת על מעשיו של אברהם, אלא נבעה מחסדו של הקב״ה שבחר בו.

סטפנוס, יהודי משיחי קדום, הבהיר זאת כשהכריז בירושלים:

ספר מעשי השליחים פרק ז׳ פס׳ ב

כפי שהקב״ה התגלה קודם לאברהם, הוא נתן לו גם את היכולת להגיב באמונה, כפי שאנו קוראים בספר בראשית פרק טו׳ פס׳ ו׳: ״ וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.״

מה שמדהים בסיפור על אברהם הוא שכילד הוא לא נימול (כחלק מהברית של הקב״ה עם עם ישראל) או קיבל חינוך יהודי - הרי ברית המילה והעם היהודי עדיין לא היו קיימים. במובנים רבים, אברהם אבינו חי כגוי שגדל בבית עובדי אלילים, בארץ רחוקה מכנען וללא ברית עם הקב״ה - ובכל זאת, הקב״ה קרא לו עוד בתקופה בה הוא לא היה נימול. 

על כן כותב שאול השליח באגרת אל הרומים פרק ד׳ פס׳ 11: ״ וְאוֹת הַמִּילָה נִתַּן לוֹ לְחוֹתַם צִדְקַת הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ וְהוּא עָרֵל לִהְיוֹת לְאָב לְכָל־אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ וְהֵם עֲרֵלִים לְמַעַן תֵּחָשֵׁב הַצְּדָקָה אַף־לָהֶם׃״

מכאן אנו למדים, כי אברהם היה לא רק אב גשמי ליהודים, אלא גם אב רוחני ליהודים ולגויים אשר יצעדו בדרכו בשל אמונתם. 

אמונתו של אברהם לא הייתה רק מעצם ידיעת קיומו של הקב״ה, או שהוא צדיק וקדוש. אלא שאברהם ידע שהקב״ה, שהוא קדוש, ישלח את בנו המשיח, כדי להושיע את עמו ע״י כפרת חטאים.

מיד לאחר שחטאו אדם וחוה, עוד לפני שהם גורשו מגן עדן, הבטיח הקב״ה שישלח את המשיח, אשר יוולד מזרעה של אישה. זאת אנו קוראים בדבריו לנחש שפיתה את חוה

בראשית פרק ג׳ פס׳ טו׳

לכן, כאשר הקב״ה הבטיח לאברהם הבטחות הקשורות לזרעו (בראשית פרק טו׳ פס׳ 5), אברהם האמין לו, ככתוב: ״וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.״ (בראשית פרק טו׳ פס׳ ו׳).

אברהם הפגין את אמונתו ואת בטחו בקב"ה כאשר הקב״ה אמר לו להקריב את בנו אהובו בהר המוריה, אשר נמצא כיום בירושלים.
לפי המסורת היהודית, הקב"ה המית את בנו של אברהם ביום ההוא, הקים אותו לתחייה, ודמו כיפר על עוונות ישראל. אך דברים אלה חסרי בסיס, לא כך כתוב בתנ"ך. אנו קוראים באגרת אל העברים יא׳ פס׳ יט׳ , כי אברהם האמין שאילו היה הורג את בנו כפי שצווה, היה ביכולתי ובכוחו של הקב"ה להחיות את בנו ולהחזירו מן המתים: ״וַיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי יָכוֹל אֱלֹהִים לְהַחֲיוֹת גַּם אֶת־הַמֵּתִים עַל־כֵּן גַּם־הוּשַׁב אֵלָיו לִהְיוֹת לְמָשָׁל׃״. כלומר, הקב"ה השיב את יצחק אל אברהם ממה שנדמה היה כמוות בטוח.
חזרתו של יצחק ממוות בטוח הוא סמל לכך, שהקב"ה ישלח את בנו ישוע המשיח אל העולם, למות ולכפר על חטאי עמו ישראל וחטאי העולם כולו. 

להלן נתאר את הסיבות האמיתיות לכך שאברהם נחשב לצדיק ע״י הקב״ה בלבד:

1. הוא לא השתמש בכוח בינתו כדי להיות קרוב לקב״ה ולהיחשב לצדיק, כי הוא עצמו היה בחטא. 
2. הוא אינו נחשב צדיק בגלל היותו נימול, משום שהוא לא נימול כתינוק אלא כאדם מבוגר.
3. הוא אינו נחשב צדיק משום שהוא ציית לחלוטין למצוות הקב״ה. הוא לקה בחוסר ציות ושיקר לפרעה שאשתו היא אחותו.
4. הוא נחשב צדיק משום שהקב״ה, שהוא צדיק, קרא לאברהם לבטוח בו, ומשום שהקב״ה ישלח את המשיח דרך זרעו של אברהם. 

הקב״ה נתן לאברהם את הזכות להיחשב לצדיק כמתנת חסד, ואברהם קיבל מתנה זו באמצעות אמונה. כלומר, אברהם לא נהיה צדיק בעקבות תהליך שעבר, אלא זכה בתואר צדיק כמתנה שניתנה לו ע״י הקב״ה.

כל המאמינים במשיח ישוע היום יכולים גם הם לקבל את אמונת אברהם. ואם תבטחו בישוע, משיח ישראל וזרעו הקדוש של אברהם, גם אתם תבורכו כפי שאברהם בורך.