חג הסוכות הוא זמן טוב להגות בחשיבות החג ומה ניתן ללמוד ממנו. הקב״ה ציווה על בני ישראל: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." - ויקרא כ"ג פס׳ מ"ב-מ"ג.
חג הסוכות לא השפיע על דור העברים הראשון שחגג אותו, כפי שהשפיע על הדורות הבאים, אשר המשיכו לקיים מועד זה. מכאן, שבני ישראל כנראה הבינו, שמקום משכנם לאחר יציאת מצרים ובטרם הגיעו לארץ המובטחת היה זמני.
למעשה, יהודים בארץ ישראל ובגולה עדיין שומרים את חג הסוכות בימינו, למרות שזמן שמירת המצוות הללו כבר חלף, ולמעשה כבר אין צורך לשמור את המועד מבחינה מעשית.
חג הסוכות מנציח את המעבר של בני ישראל אל ארץ כנען, בעוד שכנען ניתנה לבני ישראל על בסיס הבטחתו של הקב״ה לאברהם.
כפי שמצהיר כותב המזמור בתהילים ק"ה פס׳ ח׳-י"ב:
תהילים ק"ה פס׳ ח׳-י"ב
״ זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ; דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-אַבְרָהָם; וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק. וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק; לְיִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם לֵאמֹר--לְךָ, אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ-כְּנָעַן: חֶבֶל, נַחֲלַתְכֶם. בִּהְיוֹתָם, מְתֵי מִסְפָּר; כִּמְעַט, וְגָרִים בָּהּ.״
אברהם אבינו לא היה בחיפוש אחר אדמה, אלא בחיפוש אחר הקב״ה, וזו גם הסיבה שהקב״ה קורא לאברהם ״אהבי״ (ישעיהו מ"א פס׳ ח׳). כל אדם יהודי המתמקד בחיי הרוח יבין, שבדיוק כפי שהקב"ה התכוון שאבותינו רק יעברו במדבר כמקום זמני כדי להגיע לארץ כנען, כך גם אנחנו רק ארעיים בעולם הזה.
תפקיד הסוכה הוא להזכיר לנו, כמה זמניים וברי חלוף הם חיינו ושהעולם הזה הוא אינו מקומנו הנצחי, אלא מקום זמני בלבד בדרכנו לגן העדן, שם נמצא הקב״ה. עלינו לזכור שיעקב אבינו הסורי היה מוכן למות לפני ירידתו לארץ מצרים (דברים כ"ו פס׳ ה׳) - סמל לכך, שגורל בני ישראל היה בידיו של הקב״ה, הדואג לנו למען שמו, כבודו וטובת ילדיו.
כשאנו חושבים על העולם בו אנו חיים, האם אנו דואגים קודם כל לנוחיותנו האישית, או שאנו מצליחים להסתכל מעבר לנוחיות האישית שלנו ודואגים למלא את רצונו של הקב"ה? נטייתנו הטבעית היא להעדיף את טובתנו האישית על פני רצון הקב"ה והאמת שלו, אך אנו זונחים בכך את אמות המוסר. כשאנו ממירים את פיו לטובת המניעים האישיים והאנוכיים שלנו, במקום לתת לקב"ה כבוד ולציית לו, אנחנו מתענגים בחטא.
החטא מטמא את האדם כולו, ובעקבות כך אנו עומדים כחוטאים מול הקב״ה וזקוקים למושיע. ישועה ניתנת רק ע"י המשיח שהוא אדם לא רבב, אשר במותו כיפר על חטאינו וקם לתחייה למען צדקתנו, כפי שכתוב באופן ברור בישעיהו נ"ג ובאגרת אל הרומים ד׳ פס׳ 25.
האם ידעתם שמשמעות חג הסוכות קשורה באופן ישיר למשיח היהודי ישוע?
הסוכות מהוות היכל (אוהל מועד), ומאחורי עובדה זו נמצאת אמת חשובה: הסוכות מסמלות את משכנו של הקב״ה עם בני האדם. בספר מעשי השליחים ז׳ פס׳ 48-50 סטפנו מציין, שהמלך שלמה בונה בית עבור הקב״ה, ומוסיף:
מעשי השליחים ז׳ פס׳ 48-50
״אֲבָל הָעֶלְיוֹן לֹא יִשְׁכֹּן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂי יָדָיִם כַּאֲשֶׁר אָמַר הַנָּבִיא׃ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי אָמַר יְהוָֹה וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי׃ הֲלֹא אֶת־כָּל־אֵלֶּה יָדִי־עָשָׂתָה׃״
אמנם על המצודה בציון אומר הקב״ה ״זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד:״ (תהילים מזמור׳ קלב׳ פס׳ יד׳), אך זה היה רק סמל לעובדה, שהוא שלח את ישוע המשיח בנו לירושלים, המהווה את שכינת רוח הקב״ה בבשר אדם, או כפי שאומר יוחנן השליח, ״שכן בתוכנו״ (ספר יוחנן פרק א׳ פס׳ 14).
ישוע המשיח נגלה כאדם בבשר אנוש, ואף על פי כן גופו עדיין משמש כמשכן או כבית מקדש של הקב״ה עלי אדמות. גופו הגשמי של ישוע שימש כמקום פיזי למשכנו של הקב״ה, כפי שרוח הקודש אומרת לנו באגרת אל הקולוסים פרק ב׳ פס׳ 9,
מכאן, שאנושיותו של המשיח הסתכמה בגופו הגשמי. אין זה רעיון חדש. הוא מופיע כנבואה כבר בתהילים מזמור מ׳ פס׳ ו-ז׳:
תהילים מזמור מ׳ פס׳ ו-ז׳
״ רַבּוֹת עָשִׂיתָ, אַתָּה יְהוָה אֱלֹהַי--נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ, אֵלֵינוּ:
אֵין, עֲרֹךְ אֵלֶיךָ--אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה; עָצְמוּ, מִסַּפֵּר. זֶבַח וּמִנְחָה, לֹא-חָפַצְתָּ-- אָזְנַיִם, כָּרִיתָ לִּי;
עוֹלָה וַחֲטָאָה, לֹא שָׁאָלְתָּ.״.
בשלב זה הדובר במזמור אינו דוד המלך, אלא המשיח עליו ניבאו, ועצם העובדה שהקב״ה הכין מראש את אוזניו של המשיח מעידים על כך שהוא הכין את שאר גופו גם כן. יתרה מזו, כותב המזמור מתאר את גוף המשיח כמשכן: ״ לָכֵן, שָׂמַח לִבִּי--וַיָּגֶל כְּבוֹדִי; אַף-בְּשָׂרִי, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.״ (תהילים מזמור ט"ז פס׳ ט׳).
אוהל המועד במדבר סימל את קדושת הקב״ה בקרב בני האדם, ובאוהל המועד ובבית המקדש בני האדם הקריבו קורבנות. דמו הנשפך של הקורבן כיפר על חטאיהם של עובדי הקב״ה, כלומר הקורבן מת למענם ובמקומם. כפרה זו מביאה לידי פיוס.
גופו של משיח היה בו זמנית הן בית המקדש והן הקורבן שמקריבים בתוכו. כפי שניתן לראות כאשר העם שאל את המשיח בספר יוחנן ב׳ פס׳ 18-21:
יוחנן ב׳ פס׳ 18-21
״וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֵי־זוֹ אוֹת תַּרְאֵנוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה כָזֹאת׃ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִרְסוּ אֶת־הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלשָׁה יָמִים אֲקִימֶנּוּ׃ וַיּאֹמְרוּ הַיְּהוּדִים הִנֵּה אַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה וְאַתָּה בִּשְׁלשָׁה יָמִים תְּקִימֶנּוּ׃( וְהוּא דִּבֶּר עַל־הֵיכַל גְּוִיָּתוֹ׃)״
מכאן שלמעשה, אנו המאמינים במשיח, מהווים את היכלו הרוחני של הקב״ה (הראשונה לקורינתים ג׳ פס׳ 16), כפי שגם באופן רוחני אנו מהווים את גופו של המשיח. מכיוון שהוא קם לתחייה, אנו מהווים היכל רוחני חי שלו, ומבחינה רוחנית אנו חיים ולא מתים. (הראשונה לפטרוס פרק ב׳ פס׳ 5). הרעיון, שההיכל הוא בעל מימד רוחני, לא אמור להיות חדש עבורנו. חשבו למשל על מטרת ההיכל בספר יחזקאל מ"ג פס׳ ט׳:
יחזקאל מ"ג פס׳ ט׳
״ עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.״
בני ישראל התבקשו בזמנו לקחת בחשבון את חזון ההיכל שניתן ליחזקאל ולחזור בתשובה מחטאיהם. מכאן, שגם במקרה הזה, מטרתו העיקרית של ההיכל היא לסמל אמת רוחנית, ויהיה זה חכם מצדנו לראות אמת זו במשיח הקב״ה, ישוע מנצרת.
בעודנו יושבים בסוכותינו ייטב לנו אם נהגה באמת - בכל התקופה הזו הקורבנות באוהל המועד ובבית המקדש וכן שכינתו של קב״ה בקודש הקודשים בשני המקומות האלה, מצביעים על דבר נעלה יותר: הקב״ה שוכן בתוכנו, באלוהותו ובגוף גשמי (היכל גופו של המשיח), אשר הוא הקריב למען הכפרה על חטאותינו, ובגופו הוא קם לתחייה ביום השלישי, כדי שנוכל לקום מן המתים יחד איתו.
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך