קריאת התנ"ך אינה מנהג נפוץ בקרב יהודים יראי שמיים כיום.

במקום זאת, אנו סומכים על רבינו, שיפרשו את הכתובים עבורנו. אך האם זו הדרך המיטבית ללימוד תורה?

תלמידי ישיבות צדיקים לומדים בקפידה את חמשת חומשי התורה, אך הם לא רק אותם, אלא יחד איתם הם קוראים גם את פירושי רש"י. כשעולה שאלה לגבי משמעות הכתוב בתנ"ך, נשלחים התלמידים לחפש תשובות בתלמוד, לפנות לרב להבהרה והדרכה וכד׳.

מכאן, שהרבנים מובילים אותנו לפירושים מאוד מסוימים, אשר מרחיקים אותנו מן האמת הכתובה בתנ"ך. ריחוק זה נמשך ועובר מדור לדור, משום שאותם תלמידים נהיים רבנים וראשי משפחות, וממשיכים להוליך את הדור הצעיר אל אותם הפירושים, וכך כל הקהילה מתרחקת מן האמת בכל דור ודור. 

עד כמה שונה הספרות הרבנית מהתנ"ך?
ובכן, היא שונה בתכלית. זאת, משום שהספרות הרבנית היא פרשנות אנושית, ואילו התנ"ך ניתן לנו משמיים, ישירות מן הקב"ה.
דוד המלך, אשר כתב מזמורים רבים, אמר בספר תהילים פרק י"ט פס׳ ח׳, ״תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ;״ ושוב בספר תהילים פרק קי"ט פס׳ צ"ט: ״מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי: כִּי עֵדְוֺתֶיךָ, שִׂיחָה לִי.״.

מכך אנו מסיקים שסמכות התנ"ך היא אבסולוטית ומעל לכל טקסט אחר, ככתוב:

תהילים מזמור קל"ח פס׳ ב׳

ביהדות, משום מה, קיימת נטייה להעדיף פרשנות אנושית על פני כתבי הקודש, שניתנו לבני אדם מהקב״ה בעצמו. הדבר בא לידי ביטוי בסיפור התלמודי המפורסם: 'תנורו של עכנאי' (בָּבָא מְצִיעָא 59 א-ב), סיפור חשוב ורב-ערך ביהדות. 

בסיפור הזה מובא תנור מסוג חדש בפני הסנהדרין, ופורץ ביניהם ויכוח בדבר טהרתו של התנור. כל הרבנים טוענים שהתנור טמא, מלבד רבי אליעזר. 

במהלך ויכוח זה, קול מן השמיים - הקב״ה כביכול, הכריז שרבי אליעזר הוא הצודק, וכי דעתו היא הקובעת. הרבנים האחרים התווכחו עם הקב״ה, בטענה שלא ניתן לזהות את קולו, ולכן הרוב קובע, בהסתמך על שמות פרק כ"ג פס׳ ב׳. הקב״ה עונה להם: ״ניצחוני בני, ניצחוני בני״, ובכך כביכול משנה את דעתו, ומתיר להחשיב את התנור לטמא.

באופן מצער, סיפור התנור של עכנאי מוערך מאוד ביהדות, ומשמש כדוגמה לכך, שדעתם של הרבנים נמצאת בחשיבות עליונה. על סמך סיפור זה מלמד התלמוד, כי ניתן לקבוע דבר על פי הפירוש והדעה של רוב הרבנים. 

נשאלת השאלה, למה דווקא פסוק ב' בשמות כ"ג מצוטט בתלמוד, אם הוא אומר בדיוק את ההפך? 

״לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת.״

התנ"ך הוא דבר הקב״ה לבני האדם, וכל דברו הוא טהור (תהילים מזמור קי"ט פס׳ ק"מ). כאשר הקב״ה ממנה מורים ללימוד תורה, יהיה זה אסון אם הם ילמדו דברים הסותרים את הכתוב בתנ"ך.
במקום זאת, עליהם לפרש את הכתובים ביראת שמיים, מבלי לערער על דברי התנ"ך, כפי שציווה משה רבנו  בספר דברים פרק ד׳ פס׳ ב׳:

ספר דברים פרק ד׳ פס׳ ב׳

מכאן, קשה לסמוך על הפוסקים הרבנים, כשהם אינם מצטטים את משה רבנו נכון מתוך הספר החשוב ביותר. כיצד נוכל לראות בהם מדריכים מוסמכים בעניין פירוש התנ"ך?
מאותה הסיבה ישוע צדק כשאמר לרבנים: ״וּמְפִירִים אַתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם אֲשֶׁר מְסַרְתֶּם. וּדְבָרִים רַבִּים דּוֹמִים לָזֶה אַתֶּם עוֹשִׂים." (ספר מרקוס פרק ז' פס' 13).

עלינו לקרוא ביראת כבוד ובכובד ראש את דברי הקב״ה בתנ"ך, ולא ללכת שולל אחר פרשנויות רבניות, גם אם הן יוצאות מפי אנשים חכמים מאוד, הן עדיין לא דבר האלוהים עצמו.
כפי שאמר דוד המלך בספר תהילים מזמור קי"ח פס' ח: ״ טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה--  מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.״

גם ישוע אומר דברים דומים על הבעיתיות שב"חקר" התורה על ידי הרבנים לפי ראות עיניהם:

ספר יוחנן, פרק ה׳ פס׳ 39