אך עלינו לשאול: מה טיבן של תקוות אלו? ברור שכל חטוף שניצל מביא שמחה, אך המציאות היא שכל אדם, ישראלי ואחר, יפגוש בסופו של דבר את המוות. האם קיימת תקווה שחורגת מגבולות המוות עצמו?
תקוות היהדות: תחיית המתים
עקרון תקווה זה נשמר ביהדות, כפי שמבטא הרמב"ם בעיקר השלושה-עשר מתוך 13 עיקרי האמונה בהקדמה לפירושו למשנה: האמונה בתחיית המתים. מסכת (או פרקי) אבות מצהירה (ד, כב): "הילודים למות, והמתים להחיות."
עם זאת, חשוב להבין שרק מי שה' מאשרו, יזכה לחיות לנצח במחיצתו.
עדות איוב: תקווה שגוברת על המוות
איוב, מתוך ייסוריו, הכריז:
"וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם: וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ: אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי."
איוב הביט אל מעבר לסבלותיו העכשוויים, אל מעבר למות בשרו, אל היום בו יחיה מחדש אחרי מותו. זו אינה תקווה ארעית אלא נצחית. תקווה המתעלה מעל הקבר.
אמונת אברהם: האמונה בתחיית המתים
אברהם, אבי האומה, חי אף הוא בתקווה זו. כאשר נצטווה להקריב את יצחק, הוא סבר בנפשו שה' יכול להקימו לתחייה, והכתוב משבח אותו על אמונה זו. קניית מערת המכפלה על ידי אברהם (בראשית מט: כט-ל) נעשתה בציפייה ליום האחרון שבו יקום גופו לתחייה.
בדיוק כפי שמתנבא ישעיהו
ישעיהו כה: ח
"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר"
הבעיה הכלל-עולמית: חטא האדם
כאמור, רק אלו שה' מאשר יחיו במחיצתו לנצח. כאן אנו נתקלים בבעיה הבסיסית: איננו יכולים להיות רצויים לה' במצבנו הטבעי, מאחר ו"אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא" (מלכים א ח: מו). חבקוק מגלה כי ה' "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל" (חבקוק א: יג).
מאחר והתנ״ך אומר שכולנו אנשים חוטאים, אלוהים אינו יכול להביט על טבענו החוטא ולהיות מרוצה. דוד המלך הבין זאת: "וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי" (תהלים קמג: ב).
הפתרון האלוהי: הצדקה על ידי אמונה
כיצד אפוא יוכל אדם לְהִצָּדֵק לפני ה'? דוד מצביע על הפתרון: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (תהלים לב: א-ב). על האדם הזוכה להצדקה להיות כזה שעוונותיו כופרו — נסלחו והוסרו כליל.
והצדקה מושגת על ידי אמונה. חבקוק מצהיר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב: ד).
אין זו אמונה סתמית, אלא אמונה במשיח שעליו נאמר בישעיהו נג:
ישעיהו נג: יא
"מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל"
נבואת היום השלישי
אחת הנבואות המרכזיות היא בהושע ו: ב-ג: "יְחַיֵּנוּ מִיּוֹמַיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְהוָה כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ."
אף שפסוק זה מדבר על נאמנות ה' לשקם את עמו לאחר סבל, אי אפשר שלא להבחין ברמז הנבואי הברור על תחיית ישוע המשיח, אשר ה' הקימו לחיים ביום השלישי. כל המאמינים בו יחיו עמו לנצח.
המשיח האלוהי: מלך וכהן לעולם
משיח זה מתואר בתהלים קי כאלוהי בעצמו, המיועד להיות מלך וכהן לעולם כדרך מלכי צדק. ישוע המשיח הוא לא רק מלך ישראל, אלא גם הכהן הגדול, אשר הקריב את עצמו כקורבן לכפרת חטאינו, אחת ולתמיד.
עם זאת, משיח זה גם יכרית את אויביו:
תהלים ק: ה-ו
"אֲדֹנָי עַל יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים: יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה"
הבחירה שלפנינו: אמונה במשיח לבדו
אם נמשיך בחטא ובחוסר האמונה, נישאר אויבי ה'. שום השתייכות טבעית לעם היהודי או הישראלי לא תוכל להציל ממשפט ה׳. מוצא פיזי אינו מגן מפני חרון אף ה׳.
אולם, אם תשים את אמונך בישוע המשיח, אשר נובא עליו בכל כתבי התנ"ך, תזכה לתקווה אמיתית ונצחית באלוהי ישראל ומושיעו, אדונינו ישוע המשיח. תקווה זו היא מובטחת ונצחית. היא אינה מבוססת על כוחו, מעשיו או זהותו האתנית של האדם, אלא הבטחה נאמנה של האל החי בכבודו ובעצמו.
בימים אלו של חוסר ודאות, כאשר תקוות גשמיות מתגלות כארעיות, נותרה תקווה אחת: אמונה במשיח המובטח. שים את מבטחך בו, ותזכה לתקווה, לא רק לחיים אלו, אלא גם לחיי נצח בעולם הבא, בנוכחות מלך המלכים ואדון האדונים.
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך
