יהודים רבים נשענים על עצת הרב שלהם ובהדרכתו בנושאים כגון שמירת כשרות, בחירת בן/בת הזוג, אופן התפילה ועוד. ייתכן שהם יוצאים מנקודת הנחה, שהדרכת הרב מתבססת על התנ"ך ועל המסורת, ולכן אינם רואים כל טעם לבדוק אותה בכתבי הקודש. אך מה אם הרבנים מתעלמדים מדבר הקב״ה? האם דבר הקב״ה אינו בעל משקל גדול יותר מאשר דברי הרבנים או מנהיגים רוחניים אחרים? יש סכנה ממשית בהליכה העיוורת אחר דעותיהם של אחרים.
אחד המקורות להליכה העיוורת הזו הוא פירושו של המלומד המקובל רש"י לפסוק י"א בספר דברים פרק י"ז:
דברים פרק י"ז:
ימין ושמאל. אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, או שמאל שהוא ימין, אל תסור מדבריהם.
פירושי רש״י נלמדים בישיבות בכל רחבי העולם.
בתלמוד אנו קוראים על מעשה תנורו של עכנאי (בבא מציעא נ"ט א׳-ב׳) - סוג חדש של תנור מובא לפני הסנהדרין, ופורץ ביניהם ויכוח לגבי כשרות התנור. כל הרבנים טוענים שהתנור אינו טהור/כשר, ורק רבי אליעזר יוצא נגד טענה זו. במהלך ויכוח זה, קול מן השמיים - קולו של הקב״ה, לכאורה - טוען שאליעזר הוא הצודק, וצריך לפעול ע״פ דעתו. שאר הרבנים מתווכחים עם הקב״ה, בטענה שיש להישמע לקולו של הרוב. טענה זו הם מבססים על פס' ב' בספר שמות פרק כ"ג (אשר למעשה טוען את ההיפך). לפי מעשייה זו, הקב״ה משיב ״בניי, גברתם עליי!״ ומשנה את דעתו, ובכך הוא מרשה להם להכשיר את התנור. למידע נוסף קראו את הכתבה הזו:
שתי הדוגמאות הללו משקפות מערכת דתית, שמתעלמת מקולו של הקב"ה, ובמקומו מעניקה משקל רב לדעתם של בני האדם. אולם, אם נעיין בדברי התנ"ך, נגלה שאין זו הדרך:
ישעיהו פרק ח׳ פס׳ כ׳
לְתוֹרָה, וְלִתְעוּדָה; אִם-לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אֵין-לוֹ שָׁחַר.
לא ניתן למצוא בשום מקום בדברי הקודש בקשה של הקב״ה מבני אדם, לסמוך על שופטים או מורים מבלי להשתמש בהיגיון הבריא. נהפוך הוא, הקב״ה אומר בישעיהו פרק א׳ פס׳ י"ח:
ישעיהו פרק א׳ פס׳ י"ח
כוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.
בספר יחזקאל פרק י"ח פס׳ כ׳ כתוב:
יחזקאל פרק י"ח פס׳ כ׳
הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת: בֵּן לֹא-יִשָּׂא בַּעֲוֺן הָאָב, וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֺן הַבֵּן--צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת רשע הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה.
פסוק זה בא ללמדנו לא לשפוט תוך הכללת כל ישראל, אלא רק באופן פרטני, כאנשים יחידים.
אנו קוראים בירמיהו פרק כ"ו פס׳ ח׳ ופס׳ י"א:
ירמיהו פרק כ"ו פס׳ ח׳ ופס׳ י"א
וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ, לְדַבֵּר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לְדַבֵּר, אֶל-כָּל-הָעָם; וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל-הָעָם לֵאמֹר--מוֹת תָּמוּת... וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים, אֶל-הַשָּׂרִים, וְאֶל-כָּל-הָעָם, לֵאמֹר: מִשְׁפַּט-מָוֶת, לָאִישׁ הַזֶּה, כִּי נִבָּא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם.
כאשר ירמיהו ניבא את חורבן בית המקדש בשם הקב״ה:
ירמיהו פרק כ"ו פס׳ ו׳
וְנָתַתִּי אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה, כְּשִׁלֹה; וְאֶת-הָעִיר הזאתה הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה, לְכֹל גּוֹיֵ הָאָרֶץ.
בני ישראל קיבלו זאת כעלבון, בעודם נותנים חשיבות יתר לבית המקדש, שניתן להם ע״י הקב״ה, במקום לקב״ה בעצמו.
אילו בני ישראל היו קוראים את הכתוב, הם היו מבינים שהקב״ה שמר על ברית עם בני ישראל, במסגרתה הם היו תחת איום הגלות אם לא יצייתו, ככתוב בספר ויקרא פרק כ"ו פס׳ כ"ז-ל"ג:
ויקרא פרק כ"ו פס׳ כ"ז-ל"ג
וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ. וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם; וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה
ירמיהו בסך הכל חזר על מה שהקב״ה כבר גילה לבני ישראל בתורה, ועדיין המנהיגים היהודים התדרדרו עד כדי כך, שהם אפילו לא יכלו לזהות ולהכיר בקולו של הקב״ה דרך נביאו.
אם כך קרה לירמיהו, היו בטוחים שכך יכול לקרות גם למשיח. ואכן כך קרה - ישוע המשיח, שהוא האלוהות במלואו ואדם במלואו, גדול יותר מירמיהו, שהוא רק בן אנוש.
שאלו את עצמכם: אם הכהנים שגו בעניין ירמיהו עד כדי כך, שידונו איש צדיק למוות, הייתכן שהם גם הרשיעו בסנהדרין את ישוע מנצרת שלא בצדק?
אילו הרבנים היו מכבדים את הכתוב, הם היו מכירים בכך, שישוע הגשים את כל נבואות התנ״ך, ועל כך ניתן לקרוא בהרחבה בכתבה זו. דחיית ישוע המשיח מבוססת על בורות בהבנת הכתוב. באופן מפליא, בורות זו צוינה ע״י כותב מזמור תהילים פרק קי"ח פס׳ כ"ב-כ"ג:
תהילים פרק קי"ח פס׳ כ"ב-כ"ג
אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים-- הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת יְהוָה, הָיְתָה זֹּאת; הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
הבונים הם המנהיגים היהודים וישוע הוא אבן הפינה.
נפשכם יקרה עד מאוד. אל תפקירו אותה בידי גחמות, דעות קדומות ודעותיהם של מנהיגיכם. עליכם לכבד את הכתוב, כי מפי הקב״ה הוא.
תהילים מזמור קל"ח פס׳ ב׳
״אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל-הֵיכַל קָדְשְׁךָ, וְאוֹדֶה אֶת-שְׁמֶךָ--עַל-חַסְדְּךָ וְעַל-אֲמִתֶּךָ
אינכם יכולים לסמוך על בני אדם שיפרשו את הכתוב עבורכם, עליכם לקרוא את הכתוב בעצמכם (הבשורה ע״פ יוחנן פרק ה׳ פס׳ 39)
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך
