יום הכיפורים קרב ובא, ואנו תוהים, מה חושב עם ישראל על החג הזה? בבואנו להתעמק בחג ובמשמעותו, כדאי שנתחיל ברגע בו המועד ניתן לנו ע"י הקב״ה.
בספר ויקרא פרק ט"ז פס' כ"ט-ל׳ כתוב:
׳ויקרא פרק ט"ז פס' כ"ט-ל
״וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ.״
ביום כיפור הכהן הגדול היה מקריב את פר החטאת, איל אחד לעולה, ושני שעירי עיזים לחטאת. היו מגרילים את אחד השעירים ומשחררים אותו ואת השני היו זובחים לכפרה על חטאי העם. כאן אנו רואים שהקב״ה דורש כפרה על החטא (כלומר, שתהיה כפרה על החטא באמצעות שפיכת דם באופן סימבולי ע״י שחיטת השעיר). לצד זאת אנו רואים, כי גדולים רחמיו של הקב״ה לסלוח על חטאים (באופן סימבולי ע"י שחרור השעיר).
בימי התנ"ך היה קיים קונצנזוס בקרב עובדי הקב״ה, שתפקיד החיות במקרה זה הוא להקריב את חייהן במקומם. במילים אחרות, אם אדם חוטא, דינו מוות (כמו אדם בגן עדן), והקב״ה כשופט עליון דורש על כך כפרה. לכן חייב החוטא בתחליף - שיקריבו חיה במקומו.
בקרב זרמים מסוימים ביהדות משתמשים באלף השנים האחרונות בתרנגולת כתחליף לשעיר לעזאזל - דבר זה נקרא כפרות.
ככתוב בתפילת הכפרות:
״זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה [זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה], וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם:״
המושג התנכ״י של כפרה חלופית מופיע ביהדות המודרנית, לכן תמוה הדבר, שרבנים טוענים, כי הרעיון שהמשיח ימות עבור חטאי העם הוא זר ביהדות. האמת היא, כפי שניתן לראות בדת היהודית לאורך ההיסטוריה, שמושג הכפרה החילופית טמוע עמוק מאוד בעם היהודי.
ביום כיפור יהודים מתחננים שיסלחו להם על חטאיהם, מבקשים מחילה מאחרים ומבקשים סליחה על חטאי השנה שעברה. הם צמים כדי לענות את נפשותיהם, עפ"י המצווה שנתן הקב״ה לעמו בזמנים עברו, בתקווה שיסלח להם.
אולם, מיד עם צאת יום הכיפורים הם פתאום נרגעים, מברכים עצמם על כך שלכאורה שמם נכתב בספר החיים לעוד שנה, וחוזרים לסגנון החיים הקודם שלהם, הישר לחטאים אשר עבורם הם חזרו לפני רגע בתשובה!
כיצד הגיוני הדבר? כשאדם מניח בדעתו, שחטאיו נסלחו ולאחר מכן הוא חוזר על אותם החטאים בקלילות דעת, האין זה לעג כלפי הקב״ה? האמת היא שהקב״ה לא רק דורש שנשמור את מצוותיו וטקסיו באופן חיצוני אלא גם רוצה שנתחדש התחדשות פנימית.
ככתוב בספר דברים י׳ פס' ט"ז:
דברים י׳ פס' ט"ז
״וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם--לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד״
כלומר הקב"ה דורש, שהשינוי יתחולל מבפנים ויקבל ביטוי של קדושה כלפי חוץ. מן הראוי היה, ששמחתם על הציות תנבע מהלב ומהאהבה כלפי הקב״ה ולא רק מהציות לטקסיות. לכן הקב״ה נתן לבני ישראל את ברית המילה כסמל פיזי לשינוי הרוחני שהוא רוצה שיתחולל בלבם.
שינוי זה יתאפשר רק כאשר עבדי השם העברים יבינו, שהם אינם יכולם להיצדק בפני הקב״ה (תהילים מזמור קמ"ג פס' ב׳). כלומר, רק השם יכול להצדיק אדם, (תהילים מזמור לב׳ פס׳ א׳-ב׳), בתנאי שהאדם יקבל את צדקת השם באמונה (בראשית פר׳ טו׳ פס׳ ו׳).
אמונה זו הייתה אמונה במשיח בפרט, אשר יגאל את האנושות מקללת החטא (בראשית פרק ג׳ פס' ט"ו) בכך שיוולד בבית לחם (מיכה ה׳ פס' א׳) לפני נפילתה של האימפריה הרומית (ספר דניאל ט׳ פס' כ"ד-כ"ז), בהיותו בו זמנית הן הקב״ה, שהוא נשגב, והן אדם (תהילים מזמור ק"י פס' א׳, תהילים מזמור מ"ה פס' ו׳-ז׳, ישעיהו ט׳ פס׳ ו׳), אשר מת על הצלב (תהילים מזמור כ"ב פס׳ ט"ז) וקם מן המתים (תהילים מזמור ט"ז פס׳ י׳) על מנת לכפר על חטאינו ולהצדיק רבים (ישעיהו נ"ג).
כמובן, משיח זה יכול להיות רק ישוע המשיח מנצרת וטוב היה לכל יהודי באשר הוא להכיר בו כמשיח.
יהודים אשר מניפים תרנגול סביב ראשם בתקווה שיעניק להם כפרה, ובו זמנית דוחים את מקור הכפרה האמיתית עבור חטאיהם - ישוע המשיח - סופם לשמור על מצוות ריקות, אשר אינן יכולות להעניק כפרה. יהודים שומרי מצוות כלפי חוץ, אשר כך או כך שונות לחלוטין מאלו אשר ציווה הקב״ה לפני בוא המשיח, נוהגים בצביעות, משום שליבם אינו משתנה מבפנים.
יהודים אשר חוזרים בתשובה למשך עשרה ימים ולאחר מכן חוזרים לדרך החטא בזים לדרכי היהדות האמיתיות.
ישוע הוא הפתרון היחיד עבור העם היהודי, ולכן עליכם לסור מחטאיכם, לחזור בתשובה ולהאמין בישוע מנצרת כמשיח, אשר נשלח מהקב״ה משמיים עבור עמו.
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך
