הרב יונתן בלס לימד את הדברים הבאים: ״הדוקטרינה הנוצרית של השילוש הקדוש היא אידיאולוגיה של עבודת אלילים. כל דוקטרינה, המלמדת שהקב״ה הוא בן אנוש או שהוא בעל כל צורה מוגבלת, גשמית או דמות שנבראה/נוצרה, היא עבודת אלילים בהגדרתה.״

בעוד שבעבר עסקנו בהתנגדות היהודית לאלוהותו של ישוע, כאן לרב בלס יש דעה שונה לחלוטין - הדעה השערורייתית, שהקב״ה נהיה לבן אנוש, לכאורה.

יש הנסמכים על פסוק י"ט בספר במדבר כ"ג, כדי לתמוך בדעה זו:

י"ט בספר במדבר כ"ג

וכן על פסוק כ"ט בספר שמואל א' פרק ט"ו

כ"ט בספר שמואל א' פרק ט"ו

חלק מהרבנים התומכים בדעה זו נסמכים על הרמב״ם, המגן על רוחניותו של הקב״ה בעיקר השלישי מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית עפ"י הרמב"ם:

האל אינו גוף ואין לשוות לו תכונות המאפיינות גופים, כגון תנועה ומנוחה, ישיבה או עמידה, ועל כך אמר הנביא ישעיהו:

ישעיהו יא 14

 וכל תיאורי האל במקרא נובעים מלשון המקרא, שהיא "כלשון בני אדם".

עלינו להאמין שהוא חסר גשמיות, שדמותו אינה גשמית, לא באופן תיאורטי ולא בכלל. לא ניתן לשייך לו אף תיאור חומרי, לדוגמה כיצור אשר נע או נח (דומם). אין לשייך לו תיאורים כאלה בטעות או בכוונה. מסיבה זו, חכמינו הכחישו שהוא מורכב או מחולק באומרם: ״גְּמִירִי דִּלְמַעְלָה לָא הָוֵי לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא תַּחֲרוּת, וְלֹא עוֹרֶף וְלֹא עִיפּוּי.״ (חגיגה ט״ו א׳ פס׳ ה׳), מילים אשר משמעותן בלשון המקרא הוא הרכב/חיבור או הפרדה.

הנביא שאל:

ישעיהו מ׳ פס׳ י"ח

 אילו היה לו גוף, היה לו גוף כשאר בני האדם. התנ״ך מתאר אותו באופן גשמי - הוא הולך, עומד, יושב, מדבר וכדומה, אך הכוונה היא מטאפורית. לכן חכמינו אומרים: ״דברה תורה כלשון בני אדם״ (ברכות ל״א ב׳). עיקר שלישי זה נלמד מהפסוק:

במדבר ד׳ פס׳ ט"ו

פסוק זה בא ללמדנו, שאין אדם יכול לדמות אותו באופן בו מדמים את האליל בעל, כיוון שכפי שהוכחנו, אין לו גוף גשמי כלל, לא באופן תיאורטי ולא בכלל.

יש רבנים הממהרים לנצל ויכוח זה ולהסתמך עליו כדי לטעון כי:

• הקב״ה הוא חסר גוף חיצוני
• לישוע היה גוף
• ולכן ישוע הוא לא הקב״ה

הדברים הללו באים בעקבות ההתנגדות המקורית של כמה מנהיגים יהודיים לישוע, כפי שמתועד בבשורה ע״פ יוחנן פרק י׳ פס׳ 33:

יוחנן פרק י׳ פס׳ 33

הגיון זה מפספס מספר הבחנות קריטיות. אכן הקב״ה הוא רוחני, אך העובדה שישוע מופיע בדמות אנוש אינה מעידה בשום אופן על שינוי כלשהו בקב״ה. בתהילים מזמור מ׳ כתוב, שאבינו שבשמיים הכין גוף גשמי עבור ישוע - הוא יצר אוזניים עבור הגוף שלו:

תהילים מזמור מ׳ פס׳ ז׳

ולפי דברי הקב״ה בספר זכריה, ישוע יסבול בצורתו זו:

זכריה פרק י"ב פס׳ י׳

מכאן אנו למדים, שישוע נבדל מהאב כישות נפרדת, אך הוא אחד ודומה לאב במהותו.

העובדה שהקב״ה הוא רוח מוכחת בבשורת יוחנן בברית החדשה:

יוחנן פרק ד׳ פס׳ 24

הברית החדשה מאמתת את העובדה שאין שינוי בקב״ה באגרת יעקב פרק א׳ פס׳ 17:

יעקב פרק א׳ פס׳ 17

ההבדל בין ישוע לקב״ה האב הוא בזיקה שלהם: ישוע הוא בן האב, האב הוליד את הבן ורוח הקודש היא רוח הקב״ה, המקבלת ביטוי באמצעות ישוע המשיח - הוא נתן את רוח הקב״ה (רוח הקודש) לבני אדם בספר מעשי השליחים פרק ב׳.

לא מדובר בצאצא ביולוגי כפי שבני אדם יוצרים ילד, אלא בדבר אשר נוצר מהנצח. בהיותו בן יכול היה ישוע לקחת על עצמו גוף בשר ודם, אשר הוכן לו ע״י אביו.

זוהי לא דוקטרינה אשר יהודים משיחיים או נוצרים המציאו, אלא דוקטרינה שנמצאת בתנ״ך:

תהילים מזמור ב׳ פס׳ ז׳

מכאן, שישוע הוא אדם אלוהי בעל טבע אלוהי, אשר מופיע בדמות בשר ודם, ולכן בהתגלמותו הוא אדם במלואו ואלוהים במלואו. מסיבה זו יש להפריד בין אנושיותו לאלוהותו, והעובדה שישוע הוא בעל גוף גשמי לא מפחיתה בשום אופן מרוחניותו של הקב״ה.

עובדה זו, שלמשיח יש טבע אלוהי ושהוא עצמו אלוהים, ניתן לראות למשל בספר מיכה פרק ה' פסוק ב':

מיכה פרק ה׳ פס׳ ב׳

בני האדם אינם נצחיים, אך הקב״ה הוא כן. אם המשיח הוא אינסופי, אזי הוא עצמו הקב״ה. המשיח ישוע הוא אינסופי, כפי שמתואר בבשורה ע״פ יוחנן פרק א׳ פס׳ 14:

וחנן פרק א׳ פס׳ 14

למרות הקושי של השכל האנושי להבין זאת, אלוהותו של ישוע מתבטאת בכך שהוא היה בשמיים כאלוהים, ובאותו זמן נכח בכדור הארץ, ככתוב ביוחנן ג׳ פס׳ 14:

יוחנן ג׳ פס׳ 14

נוכחנו, שמלכתחילה הייתה זו תוכניתו של הקב״ה, לשלוח את בנו ישוע המשיח, האישיות השנייה של השילוש הקדוש, לתווך בין הקב״ה לבני האדם. לכן הטענה שהיהדות המשיחית היא עבודת אלילים, היא טענה שגויה.

זאת ניתן לראות גם בתגובת ישוע ליהודים בבשורה ע״פ יוחנן פרק י׳ פס׳ 36-38:

יוחנן פרק י׳ פס׳ 36-38

ישוע פעל ע״פ רצונותיו של אביו, הקב״ה - שנדע שאבינו הקב״ה העניק לנו ישועה: הוא שלח את בנו ישוע המשיח כדי להציל אותנו מזעמו ומהעונש המגיע לנו על חטאינו.