חג הפסח הגיע. אתם יושבים עם משפחתכם סביב שולחן ערוך ומכובד ועליו כוס יין לאליהו הנביא.

ההתרגשות בעיצומה. הרי השנה, כמו בכל שנה, אתם שומרים את מצוות הפסח, ששרדה במשך 140 דורות מאז יציאת מצרים. אתם קוראים בקול ובגאווה את ההגדה, ומספרים על תלאות בני ישראל, אשר היו עבדים במצרים במשך 430 שנה עד שהקב״ה הוציא אותם משם ביד חזקה ובזרועה נטויה.

השולחן מלא במטעמים כשרים לפסח: מרק קניידלך מלוח במיוחד, מצות וכמובן קערת ליל הסדר.

אתם טועמים מהמרור, לוקחים מהחרוסת בנדיבות ובין לבין שרים שירי פסח קצביים עד שאתם מגיעים לזרוע.

הזרוע מסמלת את קורבן הפסח, אשר הקב״ה ציווה על בני ישראל לאכול בחיפזון בלילה, לפני צאתם ממצרים.

אבל האם ייתכן, שקורבן הפסח הוא יותר מסמל המונח על קערת ליל הסדר? הייתכן שהוא מעיד על קורבן פסח נעלה וחשוב ממנו? כזה, אשר בדמו קיים הכוח לא רק לעצור את מלאך המוות, אלא גם לכפר על החטא?

קורבן הפסח

אמנם בימינו לא צולים בשר טלה בערב הפסח כבימי התנ"ך, אך בכל בית יהודי ירא שמיים מונחת הזרוע בקערת ליל הסדר.

הזרוע מסמלת שני דברים: את השה שהוקרב ונאכל בלילה בו הקב״ה היכה במצרים והרג את כל בכורותיהם, וכן את הזרוע החזקה של הקב"ה, שהוציא את בני ישראל ממצרים והוליך אותם לארץ המובטחת.

כך ציווה הקב״ה את בני ישראל בספר שמות יב׳ פסוקים ג׳, ה׳ ו-ז׳:

ספר שמות יב׳ פסוקים ג׳, ה׳ ו-ז׳

לא לחינם ביקש הקב״ה מבני ישראל למרוח את דם השה על מזוזות ומשקופי הדלתות. תפקידו של הדם היה להבדיל אותם מהמצרים וכך לפטור אותם ממלאך המוות, שעתיד היה לעבור בארץ מצרים באותו הלילה ולהכות בבכורות המצרים, ככתוב בספר שמות יב׳ פס׳ יב׳-יג׳:

 וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה.  יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.."

בבואו לעשות שפטים במצרים, השתמש הקב"ה בדם של קורבן הפסח כדי להגן על בני ישראל מפני מכת הבכורות הקשה. רעיון זה, כי טמונה בדמו של קורבן תמים היכולת לשמור את נפש האדם ממוות, יופיע שוב בכתובים לאחר יציאת מצרים ויהפוך גם להיות הדרך בה הקב״ה בוחר לכפר על חטאים בבית המקדש (ויקרא ד׳ פס׳ לה׳).

שם נוסף לקורבן הפסח

אם כן, היה בכוחו של דם קורבן הפסח להגן על בני ישראל מפני מלאך המוות לקראת יציאת מצרים. אך האם קיים קורבן, אשר דמו בעל כוח והשפעה נצחיים?

האם ייתכן, שמאז החל האדם לחטוא הייתה לקב"ה תוכנית ארוכת טווח, לגבור על החטא ועל המוות לנצח, אך דמה של חיה אחת תמימה לא הספיק לשם כך?

נאמר, כי רק לזה אשר מעולם לא חטא ונמצא צדיק בכל דרכיו ניתנה הסמכות לכפר על חטא (אל הרומים ה׳ פס׳ 8, הראשונה אל הקורינתים טו׳ פס׳ 3). האחד והיחיד אשר טהור מכל חטא הוא הקב״ה, ועל כן הוא המועמד המושלם והיחיד לנטילת חטאי האדם על עצמו.

בקריאת הברית החדשה בגרסת דליטש, ניתן לראות במספר מקומות הקבלה חד משמעית בין קורבן הפסח בספר שמות לבין ישוע, אשר באמצעות הקרבת חייו מכפר אחת ולתמיד על חטאי האנושות.

מתקשים להאמין? להלן נמנה ונסביר מספר דוגמות להקבלה בין קורבן הפסח לבין ישוע:

1. תמים וללא רבב (שמות יב׳ פס׳ ה׳): שה הפסח צריך היה להיות תמים וללא דופי. ישוע איש תמים, אשר מעולם לא חטא, וככזה הוא היחיד שיכול לכפר על חטא ולפטור אותנו מעונש המוות (הראשונה לפטרוס א׳ פס׳ 18-19).
2. עצמותיו לא נשברו (שמות יב׳ פס׳ מו׳): על בני ישראל היה לצלות את קורבן הפסח מבלי לשבור אף אחת מעצמותיו. אף על פי שהרומאים היכו ועינו אותו, אף אחת מעצמותיו של ישוע לא נשברו (יוחנן יט׳ פס׳ 31-36).
3. לא להותיר שאריות עד אור הבוקר (שמות יב׳ פס׳ 8-10): את קורבן הפסח צריך היה לאכול בערב פסח עד הפירור האחרון, כך שעד אור הבוקר לא יישאר ממנו זכר. אחרי מותו של ישוע, הורידו את גופתו עוד באותו הערב מן הצלב. זאת בניגוד למנהג בזמנו, להשאיר את הגופות תלויות על הצלב במשך כמה ימים (יוחנן יט׳ פס׳ 31).
4. דם קורבן הפסח (שמות יב׳ פס׳ יז׳): בני ישראל מרחו את דם קורבן הפסח על מזוזות ומשקופי בתיהם כדי שאלוהים יפסח מעליהם וישמור אותם מהשפטים שעשה במצרים. דמו של ישוע נשפך על צלב עשוי מעץ, וכאשר אנו מכירים בהקרבתו ומיישמים את דרכו בחיינו, דם זה מגן עלינו מהעונש הראוי על חטאינו (אל הרומים ה׳ פס׳ 8-10).

למה דם הקורבן חשוב לנו כל כך

כיום אין אנו מורחים דם טלה על מזוזות ומשקופי ביתינו, אך בתקופת משה הבינו היטב את כוחו של הדם, שהרי הדם הוא מקור החיים, ככתוב בספר ויקרא יז׳ פס׳ יא׳:

״כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם  כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר.״

כידוע, אדם וחוה היו הראשונים לאמץ את החטא ולזמן אותו אל תוך עולמם התמים. הם היו אמורים לשלם על כך בחייהם.

אך הקב״ה, בחסדו הרב, לא הניח לחטא להפריד בינו לבין האדם לנצח, לכן את מחיר הדמים שהחטא דורש הוא החליט לשלם בדמו שלו, בדומה לקורבן הפסח, וכך להיות לכפרה נצחית על החטא.

ההקבלה בין קורבן הפסח לבין הקרבת ישוע על הצלב (הראשונה אל הקורינתים ה׳ פס׳ 7) אינה מקרית. קורבן הפסח מעיד על קורבן הפסח האמיתי והנצחי - ישוע:

הראשונה אל הקורינתים ה׳ פס׳ 7

אנו משועבדים לחטא בדיוק כמו בני ישראל במצרים, אך הקב"ה דורש על חטא זה עונש חמור (הראשונה ליוחנן ב׳ פס׳ 2), ואף התנהגות אנושית לא תוכל לשלם את המחיר הגבוה על החטאים שלנו. אין לנו כפרה גם אם נקיים מצוות רבות עלי אדמות, נצום שוב ושוב ביום כיפור וכו'. המחסום בינינו לבין הבורא לא יוסר. לשמחתנו, הקב"ה מאפשר לנו  בחסדו דרך ישוע, קורבן הפסח, גישה ישירה אליו ואפשרות לזכות בסליחתו (יוחנן יד׳ פס׳ 6).

דעו, כי כפי שהקב״ה לא זנח את בני ישראל מחוסרי הגנה אל מול צבא המצרים, כך הוא לא ינטוש אתכם לבד בהתמודדות עם רגשות האשם הקשים מנשוא בגלל החטא.

פנו אליו והוא ישחרר אתכם מן החטא אליו אתם משועבדים. הוא יסלח לכם על חטאיכם בזכות דם קורבן הפסח, ישוע המשיח. האמינו בו ומרחו את דמו (באופן סמלי ורוחני) על מזוזות לבכם, והעונש על החטא יפסח גם עליכם.