מה הן מצוות החג עפ"י הקב״ה?
כשפונים ישירות לכתבי הקודש, מגלים שחג השבועות מתמקד בעיקר במנחות וקורבנות. הקב״ה ציווה על בני ישראל להביא מנחות מסוימות:
שתי כיכרות לחם, עולות, שבעה כבשים תמימים, פר-בן בקר אחד, מנחה, קרבן חטאת, זבח שלמים ומנחת העומר - אלה הדרישות המפורטות בספר ויקרא כ"ג פס׳ ט"ו-כ"ב ובספר במדבר כ"ח פס׳ כ"ו-ל"א.
הקב״ה מסכם עניין זו בספר ויקרא, ונותן לבני ישראל את ההוראות הבאות:
ישעיהו ה׳ פס׳ ג׳-ו׳
״וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה--שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר.״
מדוע אנו זקוקים לעולות וקורבנות אלה?
האמת הלא נוחה היא, שאנו זקוקים לעולות אלה בגלל היותנו מרוחקים מהקב״ה. דברי הקודש ברורים לגבי ריחוק זה של האנושות:
״לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים; הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה-- אֵין עֹשֵׂה-טוֹב. יְהוָה-- מִשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי-אָדָם: לִרְאוֹת, הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל-- דֹּרֵשׁ, אֶת-אֱלֹהִים. הַכֹּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ: אֵין עֹשֵׂה-טוֹב--אֵין, גַּם-אֶחָד.״ (תהילים מזמור י"ד פס׳ א׳-ג׳).
מציאות זו מקבלת אישור בספר תהילים:
״וְאַל-תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי לֹא-יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל-חָי.״ (מזמור קמ"ג פס' ב')
אין אנו יכולים לקנות או להרוויח את חסדיו של הקב״ה דרך שמירת מצוות או מאמצים מוסריים. כולנו נמצאים אשמים לפניו.
קץ הדרך הישנה
מקורות חג השבועות מתמקדים באופן מובהק במנחות אלה, שהובאו קודם לאוהל המועד ומאוחר יותר לבית המקדש בירושלים. לאחר חורבן בית המקדש (70 שנה אחרי הספירה) בידי הרומאים, לא ניתן להמשיך להקריב קורבנות באופן המקראי.
דברי הקודש מנבאים על כך, שמערכת הקרבת הקורבנות תיפסק. בספר דניאל ט׳ פס׳ כ"ז מסופר על המשיח:
דניאל ט׳ פס׳ כ"ז
"וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת."
חורבן בית המקדש 70 שנה אחרי הספירה, לא היה רק טרגדיה, אלא גם הגשמת נבואה. המערכת הישנה של הקרבת הקורבנות שירתה את מטרתה.
חג השבועות מצביע על המשיח
שימו לב לדבר מדהים: מנחות אלה לא היו דרישות אקראיות. הן יצרו תבנית, המצביעה על מישהו, אשר יגשים את מה שהן סימלו.
מנהג הקרבת הקורבנות, ראשיתו בספר בראשית, בסיפור קין והבל:
״וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ״ (בראשית ד׳ פס׳ ד׳). הבל הציע זבח טוב יותר מזה של קין (האיגרת אל העברים י"א פס׳ ד׳). הקב״ה כיבד אותו ואת מנחתו, משום שמעשיו היו צודקים בהשוואה למעשיו של קין (הראשונה ליוחנן ג׳ פס׳ 12). כבר בתקופה הקדומה ההיא, הקב״ה הראה לנו שסוג המנחה שאנו מביאים משנה.
מנחות תנ"כיות אלה נועדו להצביע על המשיח וכך גם מטרת הקורבן הייתה להצביע המשיח, אשר יקריב את עצמו לקב״ה. זאת ניתן לראות באיגרת אל העברים ט׳ פס׳ 14:
איגרת אל העברים ט׳ פס׳
״אַף כִּי־דַם הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר־הִקְרִיב אֶת־עַצְמוֹ לֵאלֹהִים בְּרוּחַ נִצְחִי וּבְלִי־מוּם יְטַהֵר לִבְּכֶם מִמַַּעֲשֵׂי מָוֶת לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהִים חַיִּים׃״
ההקרבה מרצון של ישוע המשיח
המשיח הקריב את עצמו מרצון. אנו רואים כאן ציות מרצון וגם קיום רצונו של הקב״ה, לשלוח אותו אל העולם, כדי לגאול את עמו. בספר תהילים מזמור מ׳ פס׳ ז׳-ט׳ אנו שומעים את קולו של המשיח:
״ זֶבַח וּמִנְחָה, לֹא-חָפַצְתָּ-- אָזְנַיִם, כָּרִיתָ לִּי;
עוֹלָה וַחֲטָאָה, לֹא שָׁאָלְתָּ.
ח אָז אָמַרְתִּי, הִנֵּה-בָאתִי: בִּמְגִלַּת-סֵפֶר, כָּתוּב עָלָי.
ט לַעֲשׂוֹת-רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי; וְתוֹרָתְךָ, בְּתוֹךְ מֵעָי.״
אך ישוע לא רק ׳נשלח׳, אלא שהוא קיים ברצון את רצון אביו. בדרך זו הוא מעיד על קורבן המאכל או הבשר,
ככתוב באיגרת אל האפסים ה׳ פס׳ ב׳:
״וְהִתְהַלְּכוּ בְּאַהֲבָה כַּאֲשֶׁר גַּם־הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֹתָנוּ וְהִקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ לְקָרְבָּן וָזֶבַח לֵאלֹהִים לְרֵיחַ נִיחוֹחַ׃״
בספר ישעיהו מקבל קורבן החטאת את המשמעות המייצגת שלו:
״וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי--אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח.״ (ישעיהו נ"ג פס׳ י׳)
הברית החדשה מאשרת זאת באופן ברור בשנייה אל הקורינתים פרק ה׳ פס׳ 21:
השנייה אל הקורינתים פרק ה׳ פס׳ 21
״ כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים׃״
הבטחת סליחת חטאים
אם כן, כל המנחות, עולות וקורבנות מצביעים על ישוע. ואכן, זו הייתה תכליתם. יש לנו צורך בקורבנות כיוון שחטאינו הרחיקו אותנו מהקב״ה. אין אנו יכולים לרצות אותו דרך שמירת מצוות או מניעת חטא, כי כולנו אשמים בחטא. אך סליחת חטאים וקבלה מובטחים עבור אלה, אשר הקב״ה מצהיר על צדקתם, ככתוב בתהילים מזמור ל"ב פס׳ א׳-ב׳:
״לְדָוִד, מַשְׂכִּיל: אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע; כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם--לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֹן; וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.״
המסר האמיתי של חג השבועות
המסר האמיתי של חג השבועות הוא ישוע המשיח, אשר מכפר על חטאינו דרך הקרבתו את עצמו על הצלב, באופן שדם חיות אינו יכול לכפר. כל הקורבנות, מטרתם הייתה להצביע על המשיח.
חג השבועות אינו עניין של מסורת בלבד, אלא של הכרת הצורך שלנו בקורבן שלם ומושלם, הוא ישוע המשיח, המשיח היהודי. מטרת חג השבועות הייתה להראות לנו את ישוע המשיח, בן הקב״ה, המשיח היהודי, אשר מת עבור החוטאים, וקם לתחייה ביום השלישי. המשמעות האמיתית של חג השבועות מצויה בו.
עוד נושאים
הנושאים הבאים עשויים לעניין אותך